ברחבי תבל כלה התפרסם בזמנו הסיפור הנודע כאשר שר התחבורה היפאני התפטר מתפקידו בעקבות תאונה אווירית שאירעה באחד מנמלי התעופה של יפאן. אילו היה מדובר בראשית המאה הקודמת היה בוודאי מבצע גם חרקירי ונועץ חרב בבטנו שהרי כידוע לצידן של הכבוד וגינוני השררה מצויים גם האחריות והמחיר אותו משלמים אלה שכשלו. בינתיים אין לתבוע את התפטרותו של שר התחבורה שאול מופז לנוכח הבשורות המרות המרחפות מעל שדה התעופה הבינלאומי היחיד של ישראל אולם חרב דמוקלס התלוייה מעליו חדה מתמיד ועוד מעט חלילה ותינעץ בכתפו. חדשות לבקרים אנחנו מתבשרים על כמעט תאונה בנתב'ג. אנחנו הבאים שוקקים לשדה התעופה בחברת יקירינו וממריאים לשחקים ומפקידים את גורלנו בידי טייסים מנוסים ומטוסים אמינים חרדים לגלות כי חיינו בסכנה. רק בשנה האחרונה התרחשו מעל שדה התעופה הבינלאומי היחיד של ישראל שמכיל תנועה אווירית של שדה תעופה נידח באירופה ארבע "כמעט תאונות". רק המזל הטוב והתושייה חילצו את השדה ומסלוליו ממאות נוסעים מתרסקים ועולים באש. ובימים אלה שוב ניחתה מהלומת דאגה על ציבור הנוסעים בנתב'ג. רשות התעופה הפדרלית של ארה'ב שעינה פקוחה על השדות ברחבי תבל כלה פירסמה הודעה מדאיגה מטעמם של מומחי תעופה. היא מזהירה: אם תקריות של כמעט תאונה כמו שהתרחשו בשנה האחרונה בישראל היו קורות בארצות הברית שדה התעופה היה עובר לחקירה קיצונית של עובדיו. הדו'ח הזה מצטרף לדו'ח לפידות שפורסם בהרחבה המצביע על ליקויים חמורים במצב בטיחות הטיסה בישראל. נציגי הרשות הפדרלית האמריקנית מתכוונים למסור בימים אלה את מסקנותיהם החמורות לשר התחבורה והם קרובים להכריז על שדה התעופה של ישראל כמסוכן. בדו'ח נקבע כי שדה התעופה שלנו איננו מתנהל על פי אמות מידה מקצועיות מקובלות.

חנה הראל מדווחת לנו כי הבחינה בעינה החדה במודעה מוזרה בעתון "מעריב". הכותרת בישרה על "מחיקת מען ממירשם האוכלוסין".
עיון מדוקדק במודעה גילה כי "כל תושב שגילו הרשום במירשם האוכלוסין הוא מעל 110 שנים ונמצא כי לא משולמת לו גימלה לפי חוק הביטוח הלאומי"... יחשב כתושב שמוחזק כלא פעיל"...
ומה צריכים לעשות אותם אזרחים בני 110 ומעלה חדי עין ורהוטים שבוודאי התבשמו מריחה של המודעה? ובכן , הם חייבים לדווח תוך 30 יום למשרד הפנים כי הם חיים עדיין ונושמים. משרד הפנים מאיים באותה מודעה: "במידה ולא יתקבל מידע ימחק המען ממירשם האוכלוסין".. או במלים עממיות יותר : זקן מגיל 110 ומעלה, בן 130 למשל, שלא ידווח כחץ מקשת על כך שקרא את המודעה והוא חי ונושם ובועט יימחק ממירשם האוכלוסין כבר מינן לכל דבר ועניין.

חנה הראל ששיגרה אלינו את תוכנה של המודעה אותה שזפה עינה שואלת : האם מצפים מבן מאה ועשר פלוס שיקרא בעתון את המודעה וידע שהוא צריך לבדוק אם משולמת לו גימלה ולדווח? היא תמהה:
האם לא יותר פשוט לבדוק במחשבי העל של משרד הפנים את כל האזרחים שגילם מעל 110 שנים ולגשת ולברר האם הם חיים עדיין ואולי לאחל להם בהזדמנות זו אריכות ימים ושנה טובה. והיא מתענינת : כמה אזרחים כאלה יש במדינה? בודדים , היא משערת ,ואולי עשרות.

רייכר מתרגז במקומכם. פנו אלי בכל תלונה טענה הצעה תגובה או סקנדל. אני כאן למענכם. (gideon@reicher.co.il)

נהגים רבים ישרי דרך ותמימים מגלים בבקר סגרירי או קיצי על דלת ביתם הודעה חמורת סבר מהרשות המזהירה אותם בשפה קשה: או שתשלם לנו אלפי שקלים או שנעקל את רכושך ונחסום את חשבון הבנק שלך.

הנהג המבוהל אץ רץ למשרדי הרשות ולאחר המתנה מתישה הוא מגלה כי לפני שבע שנים החנה את רכבו (שנמכר מאז פעמיים) על שולי מידרכה אפורה. הוא לא קיבל מאז ועד לעצם הרגע הזה כל דו'ח או אזהרה והרשות התרשלה ונרדמה על משמרתה ובתום שנים אחדות של המתנה מנומנמת גילו פקידי העיריה כי קופתם מתרוקנת ועל כן מיהרו ושכרו עורכי דין רעבתנים שבשפת העם קרויים גובים והללו משגרים ביעילות רבה מכתבי אזהרה ומשיגים על נקלה צוי עיקול ומרעין בישין אחרים והאזרח מגלה כי קנס בסך 70 שקלים שמעולם לא שוגר לביתו צבר ברבות השנים חובות של אלפי שקלים. שהרי יש לפרנס את עורך הדין ומשפחתו וגם את קופת העיריה השוקקת ונטולת היוזמה ובנתיב הבצע הזה נרמסים החוק והתקנה והרשות מצפצפת ללא כל יסורי מצפון וגובה באלימות קנס שהצהיב מחמת הזוקן.

על כל עבירה חמורה כקלה חלה התישנות אך לא על קנסות חנייה. המחוקק נם את שנתו. יוזמה מבורכת של השר מאיר שיטרית לפני שנים אחדות הכריחה את הרשויות לוותר על הקנסות בתום שלש שנים אלא אם כן פנו לנהג " העבריין" וביקשו כי ישלם את חובו לחברה. התחכמו הרשויות והתעלמו מההוראה וטוענות בחוצפה ועזות מצח יתירה כי שיגרו צרורות של מכתבי אזהרה ואין בידם להוכיח כי אכן שוגרו לכתובת הראוייה.