יוסף י. פונה אלינו בקריאת עזרה ומעלה את דמנו לדרגת רתיחה גבוהה. כבר עייפנו מהתופעה המחליאה שבה חלה התישנות בארצנו הקטנה על עבירות מין ועל גניבה ואילו חנייה בשולי מידרכה מלווה אותנו עד לאזכרה. יוסף הסיע לפני תשע שנים כעת חיה את אשתו האהובה לבדיקה חיונית בביה'ח "סורוקה" בבאר שבע. הבדיקה היתה חיונית ומהירה ועל כן החנה את רכבו במקום החנייה הסמוך ביותר למירפאה האונקולוגית שבה בוצעה. למרבה הצער גילו הרופאים כי האשה סובלת מגידול בשד שאחת דינו לכריתה ומלבד התוצאה העגומה של הבדיקה גם הודבק על המכונית דו'ח על חנייה אסורה שהוצמד למגב השמשות במגרש החנייה.

יוסף אץ רץ לעירית באר שבע ופנה אליה בבקשה כי יבוטל דו'ח החנייה ואף צירף מסמכים בהתאם לכל דין ותקנה. תשובת העירייה היתה כי הוא פטור מתשלום עבור החנייה שסיבתה בדיקה חיונית לאשתו החולה. חלפו שלש שנים של שתיקה ולפתע שיגרה אליו העירייה שלשה דוחו'ת נוספים שלטענתו האחד שבהם היה תלונת שווא והשניים הנוספים קשורים לאותו ביקור ובדיקה של האשה. יוסף התקשר לעירייה בטרונייה ושאל מדוע חלפו שלש שנים של שתיקה עד אשר שוגרו הדוחו'ת שדינם לגניזה. ועוד לטענתו, הרי על אחד מהם ויתרו מלכתחילה, השני לא היה ולא נברא ולגבי השלישי באותו מקום חנייה הרי שהוא שהוא שומע עליו בפעם הראשונה. שוב נדרש לשגר שפע של מסמכים וכך עשה , ושוב חלפו שלש שנים של דממה .

בתום התקופה התעוררה לפתע בירת הנגב לפעולה והפעם צמחו הדוחות הרדומים ותפחו מ-140 שקלים ל-1400. מתמטיקה פשוטה גילתה כי הם תפחו פי עשרה.יוסף מיהר והתקשר לעירייה וביקש פגישה עם ראש העיר הממונה על ממלכת האכיפה הנרדמת ומתעוררת רק בתום תקופה ארוכה . שוב התבקש ושיגר מסמכים וטפסים והתגובה היתה נחרצת וחדה: עליך לשלם ויהי מה ומחלתה של אשתך והתקופה הארוכה שחלפה אינם מעניננו כמלוא הנימה . הפעם שמר הוא על שתיקת מחאה וסרב לשלם את הדוחו'ת שהצהיבו מאז החנייה האסורה. העירייה התעוררה מחדש באחרונה ושיגרה לביתו התראה חמורה המאיימת על חדירת אנשי ההוצאה לפועל לביתו בצירוף איומים נוספים של עיקולים שגרמו לו לנדודי שינה וסיוטים. הוא פנה אלינו במרי לבו ושאל: האם לסדום ועמורה דמינו שהרשות החייבת במתן שירותים יעילים לאזרחים רודפת אחריו בדוחו'ת שמלאו להם באחרונה עשר שנים? עוד טען כי במקום החנייה שלגביו מבקשת העירייה לעקל את רכושו לא היה לטענתו שום תמרור האוסר חנייה והוא גילה שם עשרות רכבים ואף שאל עוברים ושבים ואף אחד מהם לא ידע על קיום תמרורים האוסרים על הצבת רכבים. לטעמנו זו טענה קלושה אולם עדיין ביקשנו מהעירייה תגובה מהירה. יוסף גילה לנו במכתבו כי בעקבות מצבה הרפואי של אשתו יש תו של נכה על מכוניתו ובמהלך עשרים השנים האחרונות לא עבר כל עבירת תנועה והוא תוהה מדוע העירייה רודפת אחריו ואיננה מרפה.

דובר עיריית באר שבע הגיב על פנייתנו והסכים כי אכן חלפו עשר שנים מיום העבירה אולם לטענתו נשלחו במהלך השנים לביתו של יוסף הודעות איומים ואזהרות ועל אף בקשתו של האזרח לא ביטלה העירייה את הדוחו'ת לאחר שלא נמצאו הוכחות ראויות כי החנייה האסורה בוצעה במסגרת הליך הבדיקה. לכאורה היינו סבורים כי שוב תידחה הבקשה ואנחנו נמרוט את שער ראשנו ביאוש ואף נפרוץ בבכייה אולם הדובר אמנון יוסף חשף את העובדה המרנינה כי התובעת של העירייה נתרככה ובעקבות בדיקה מחודשת של הפנייה ולפנים משורת הדין החליטה התובעת כי כל הודעות הקנס יחויבו בסכומי מקור בלבד. כלומר, במקום אלפי השקלים ישלם יפרח בתום עשר שנים עשרות שקלים.

אנחנו מודים לעירייה על התחשבותה אולם חוזרים וטוענים כי הגיעה העת שהמחוקק יקבע הלכה פסוקה ופשוטה - בתום תקופה מסויימת ,נאמר שלש שנים, תחול ההתישנות על עבירות חנייה והרשויות בתקופות של מצוקה לא יוכלו לשגר לבתי התושבים גובים מעקלים על עבירות פעוטות שבוצעו עוד בשלהי המאה שחלפה. המחוקקים שזה עתה נבחרו לתקופת כהונה חדשה ראוי שיתנו את דעתם על התופעה המגונה שאיננה מרפה.