גדעון רייכר נלחם בשבילכם!

17 ביולי 2013

רייכר מתרגז / התפרעות בדרכים‎

Filed under: כלכלה וחברה,עיריית תל אביב — תגיות: , , , — גדעון רייכר @ 18:23

תל אביב היתה חלוצה בהתמסרות מוחלטת לרוכבים דו – גלגליים. שטיח אדום נפרש לרגליהם המדוושות. וטוב שכך. שהרי אין טוב יותר לשרירים ואף לנפש מאשר לנוע על רכב דו – גלגלי ולחוש את זרמי האוויר המלטפים את הפנים ומחזקים את שרירי הגוף ומיטיבים עם הנפש.

אלא שאליה וקוץ בה. רוכבי האופניים החלו להתפתל בהמוניהם בינות להולכי הרגל ונטשו זה מכבר את המסלולים המיועדים להם. וכך אירע שהולכי הרגל בתל אביב ההומייה נרדפים ע'י הסיוט והאימה שמא יגיח מאחוריהם בשעטה רוכב דו – גלגלי ואף יאיים על גופם וריסוק אבריהם.

כותב שורות אלה מתוודה: כאשר אני מהלך על מידרכות העיר תל אביב כל איברי רוחפים מאימה. אני מציץ שמאלה וימינה בחשש שמא אינזק. מעת לעת חולף ביעף על פני רוכב שאילו הייתי מסיט לשנייה את זרועי בתנועה חפוזה או סב על עקבי הייתי סופג מהלומה עזה של מתכת ננעצת בגופי. אל כל אלה הצטרפו בששון ובחדווה שועטי האופנועים והקטנועים המשייטים בינות להולכי הרגל בטרטורים מחרישי אזניים ,חונים על כל מידרכה חוסמים את דרכם של עוברים ושבים והופכים באחת להולכי רגל כאשר הם נעים נגד כל תמרור וכיוון.

ואני מבקש לדעת: מדוע בארצות תבל הנאורות נעים רוכבים דו גלגליים על פי חוקי התנועה ואינם מסכנים את בריאותם וחייהם של הולכי רגל ועוברי אורח תמימים? מדוע רוכבי ארצנו ,כמובן בחלקם, רומסים ברגל גאווה את כל חוקי התנועה .אני מדבר על האופנועים החותכים ועוקפים מימין ומשמאל , מזדחלים בינות לכלי רכב צמודים ומזנקים ביעף ובמפתיע, מסכנים את חייהם ואת רשיון הנהיגה שלנו, של אלה שיפגעו בהם חלילה.

המעברים להולכי רגל המסומנים בפסים נחרצים וצבועים משמשים את הרוכבים הללו כמסלול מרוצים ואף כחנייה זמנית עד אשר יתחלף האור ברמזור. הולכי הרגל נעים בינותם וחומקים במעברים הצרים שמותירים להם הכובשים הללו . אני מוכן להתערב בנקיטת חפץ כי אף דוח' אחד לא נרשם מעולם ע'י צבא השוטרים והפקחים בארצנו לכל אותם רוכבים דו גלגליים ממונעים המנפצים ברגל גאווה כל חוק וכל תקנה העוסקת בדיני נהיגה. מדוע פקחי החנייה עמוסים לעייפה משפע הדוח'ות הניחתים עלינו ומדלגים מעליהם כאשר הם חונים על המידרכה וחוסמים את תנועת העוברים והשבים?מידוע שוטרים מציבים מצלמות נסתרות בכל קרן רחוב ומודדים את מהירות הנסיעה בפקק המסורתי ומתעלמים מהרוכבים הדו – גלגליים מכל צבע ומין השמים ללעג ולקלס כל חוק וכל תקנה בספר החוקים? הגיעה העת להניף את נס המרד:אנחנו רוצים להלך בביטחון על המידרכות ולזמזם לנו בהנאה שירי מולדת מבלי שנחשוש מהשועטים למינהו. אמהות ארצנו מבקשות להסיע את עגלות התינוקות מבלי לדלג בינות לשדות המוקשים הממתינים להם על מידרכות העיר? אנחנו מבקשים ודורשים שרוכבי אופנועים וקטנועים יצייתו לכל חוקי התנועה עליהם הם נבחנים כאשר הם מקבלים את רשיון הנהיגה.

די. נמאס. אנחנו מניפים בזה הרגע את נס המרד ושואלים את כל צבא לובשי המדים האוכפים את החוקים אינכם נעלבים כאשר שמים אתכם ללעג ולקלס? אינכם מתקוממים כאשר לנגד עיניכם מצפצפים על כל תקנה וחוק בספר החוקים? ואין לחתום את המסכת העגומה הזו מבלי כמובן להוסיף :אין הדברים מתייחסים ,חלילה, לאלה השומרים על החוקים ונעים על כבישינו בשובה ונחת ואינם נעצרים על מעברי חצייה, ואינם שועטים על המידרכות בנהמת מנוע .לא לאלה כוונתנו. אם כי טרם פגשנו ולו אחד מביניהם.

25 בפברואר 2013

גדעון רייכר/ עינוי דין – מכת מדינה.

Filed under: דוחו"ת וקנסות,עיריית תל אביב — תגיות: , , — גדעון רייכר @ 14:45

הצדק הישראלי הוא מאחר כרוני.הוא מתמהמה עד שנס ליחו ופג ערכו. רפי פלד מפכ'ל המשטרה לשעבר המתין עם שותפיו להכרעת בית המשפט 12 שנה . רפי וחבריו הואשמו בעבירות חמורות הנוגעות לניהול התאגיד בראשו עמדו. בעקבות העונש שייגזר עליו יבוא כנראה ערעור שיימשך אף הוא כמנהג מערכת הצדק בארצנו שנים אחדות.
פלד הוא לא היחיד.אהוד אולמרט ראש ממשלה לשעבר עדיין מתייסר בבית המשפט בפרשת הולילנד. מאז לידתה של האשמה חלפו שנים לא מעט.משפטם של ראשי ערים אחדים טרם החל.האשמות בנות דור. שר החוץ של מדינת ישראל אביגדור ליברמן נערך עתה למשפטו בגין עבירות בנות חמש עשרה שנה .המשפט יתנהל כמנהג מערכת הצדק בארצנו בזחילה נוסח צב. שלבי הערעור יעשו אף הם את שלהם. נאשם אופייני בארץ ממתין כעשר שנים עד למיצוי גזר דינו. השנים הללו החולפות גוזלות את כספו מנפצות את תעסוקתו ובסופו של יום לעתים הוא שומע את המילה: זכאי .מאוחר מדי. ביתו התנפץ לרסיסים משפחתו לעתים התפזרה לכל עבר, פרנסתו נמוגה .ההמתנה הזו להכרעת הדין היא רעה חולה .היא מנתקת את הקשר הרצוי בין החטא ועונשו. חטא שהתיישן פגה תוחלת ההרתעה שלו.בארץ הזו מתרחשות תופעות מוזרות ומשונות בכל הקשור לתוחלת החיים של עבירות. על רצח אונס גניבה יש תקופת התישנות.על עבירות חנייה אין.מי שחנה על מידרכה או לא שילם דמי חנייה בסך מאה שקלים לפני עשור ומעלה יגלה כי בכל אותה עת צוברת העבירה הפעוטה לכאורה רביות והצמדות והופכת לאלפים.תל אביבית שחנתה על מידרכה לפני 12 שנה גילתה באחרונה כי הוצא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ ולאחר ששילמה 3500 שקלים נאמר לה כי בכך טרם סילקה את חובה. המחוקק צריך לשים קץ למחלה המגונה הזו של עינויי דין.של פיגור בניהול הליכים משפטיים. כדבר המשורר: אם הצדק יתמהמה יאבד כסאו לעד.מערכת המשפט המקרטעת הזוחלת צריכה להתרענן.יש לגייס כוחות ולהנהיג רפורמות כך שתביעה תתנהל במהירות סבירה. יש למנוע מהמשטרה לנהל חקירות המשתרעות על פני שנים.עיריות ורשויות הדולקות אחרי האזרחים בגין חובות שמלאו להם שנות דור חייבות לגנוז אותם. חוסר יעילות היא מחלה מגונה שקרבנותיה אינם הבלתי יעילים והנרפים אלא האזרחים אפילו אם הם נאשמים או רחמנא ליצלן עברייני חנייה סידרתיים.

5 באפריל 2012

קנס שזכה לתחיית המתים

Filed under: דוחו"ת וקנסות,עיריית תל אביב — תגיות: , , — גדעון רייכר @ 22:17

הילי, צברית חביבה  שעקרה ממולדתה כבר למעלה מעשור עד לסן דייגו הרחוקה  ביקרה לאחרונה  בישראל במנהגה מדי שנה ופקדה את משפחתה  הענפה.  בשובה לנתב'ג על מנת להמריא למחוז חפצה עוכבה ע'י שוטרי משטרת הגבולות שאסרו עליה את הטיסה ותבעו 3000 שקלים במזומן על מנת לפרוע את חובה עבור חנייה אסורה באחד מרחובות תל אביב העמוסה. הילי כמעט איבדה את הכרתה מחמת התדהמה כאשר גילתה כי  מדובר בחוב של 70 שקלים לעירייה  ואשר נולד לפני 22 שנה. לאחר ששלפה את ארנקה ובטרם שבה לטיסה  נתבשרה כי טרם שילמה את מלוא החוב ובשובה בפעם  הבאה לביקור  במולדתה יהיה עליה להשלים את המיכסה.

כיצד זכה חוב עתיק יומין לעדנה והתחדשות מפתיעים? מסתבר כי עיריית  תל אביב מסרה את הטיפול בפרשה המסעירה של עבריינית החנייה בידיו של משרד עורכי דין המתמחה בגביית חובות אבודים. התמיהה היא גדולה. אמנם העיריה פועלת כהלכה כאשר היא מונעת חנייה אסורה ופרועה ולאחרונה אף חשפה התקשורת את העובדה המעציבה כי קציני משטרה ושרים עתירי שררה חונים בחניית נכים ללא שמץ של בושה . אכן נחוצה יד חזקה ושרירית על מנת לעקור את הנגע שמונע נסיעה חלקה בעיר העברית הראשונה אבל העובדה שאחרי 22 שנה עדיין אין מניחים  לאזרח מחוב שטרם ניפרע – מדאיגה. מדוע לא הפעילו הרשויות במהלך חדשים ואף שנים אכיפה יעילה על מנת לבצע גבייה סמוך לביצוע עבירת החנייה ?  רדיפה אחרי חצי שנות דור מלמדת על אוזלת יד וגם על התעמרות מוזרה שאין לה אח ורע בשום מדינה מתוקנת המכבדת את אזרחיה על אף שחטאו בחנייה אסורה , או שלא שולמה במועדה.

עיון בסדר הדין הפלילי הנוהג במדינה מגלה כי אין להעמיד אדם לדין בשל פשע שדינו  מיתה או מאסר עולם אם עברו עשרים שנה מאז ביצוע העבירה. רק החוק בעשיית הדין בנאצים ועוזריהם  גובר על חוק ההתיישנות הזה. בכל פשע אחר ניתן להעמיד אדם לדין עד חמש שנים מאז ביצוע העבירה וחטא רק שנה אחת מהיום שבוצע ואילו  חנייה שלא שולמה איננה מתיישנת  במדינתנו לעולם.

 הדעת אינה סובלת את העובדה שהשלטונות שנרדמו בשמירה רודפים אחר אזרח  וגוררים אותו ממטוס בעזרת אנשי משטרה חמושים על אי תשלום חוב  של 70 שקלים שמלאו לו 22 אביבים.

עירית תל אביב הגיבה לטענה וקבעה כי היא מגובה בתקנה המאפשרת לה  לבצע את המעשה הנורא.  אנחנו , אזרחים תמימים, בכל זאת סבורים כי התרשלות בגביית אגרה או קנס איננה מקנה לרשות סמכות לשלוף את נשק יום הדין מתוך ארכיונה.  עליה לייעל  את מערכת האכיפה במועדה  כך שתימנע מאתנו אותה בושה הכרוכה ברדיפה נטולת כל הגיון  ומחשבה. המחוקק אף הוא צריך לתת את דעתו על מניעת הפעלה כוחנית ומוגזמת של ממלכת הקנסות והחנייה ברשויות המקומיות ולעקר באמצעות חוק את האפשרות לרדוף  בעל רכב עד קץ כל הדורות.

Powered by WordPress