גדעון רייכר נלחם בשבילכם!

17 ביולי 2013

רייכר מתרגז / התפרעות בדרכים‎

Filed under: כלכלה וחברה,עיריית תל אביב — תגיות: , , , — גדעון רייכר @ 18:23

תל אביב היתה חלוצה בהתמסרות מוחלטת לרוכבים דו – גלגליים. שטיח אדום נפרש לרגליהם המדוושות. וטוב שכך. שהרי אין טוב יותר לשרירים ואף לנפש מאשר לנוע על רכב דו – גלגלי ולחוש את זרמי האוויר המלטפים את הפנים ומחזקים את שרירי הגוף ומיטיבים עם הנפש.

אלא שאליה וקוץ בה. רוכבי האופניים החלו להתפתל בהמוניהם בינות להולכי הרגל ונטשו זה מכבר את המסלולים המיועדים להם. וכך אירע שהולכי הרגל בתל אביב ההומייה נרדפים ע'י הסיוט והאימה שמא יגיח מאחוריהם בשעטה רוכב דו – גלגלי ואף יאיים על גופם וריסוק אבריהם.

כותב שורות אלה מתוודה: כאשר אני מהלך על מידרכות העיר תל אביב כל איברי רוחפים מאימה. אני מציץ שמאלה וימינה בחשש שמא אינזק. מעת לעת חולף ביעף על פני רוכב שאילו הייתי מסיט לשנייה את זרועי בתנועה חפוזה או סב על עקבי הייתי סופג מהלומה עזה של מתכת ננעצת בגופי. אל כל אלה הצטרפו בששון ובחדווה שועטי האופנועים והקטנועים המשייטים בינות להולכי הרגל בטרטורים מחרישי אזניים ,חונים על כל מידרכה חוסמים את דרכם של עוברים ושבים והופכים באחת להולכי רגל כאשר הם נעים נגד כל תמרור וכיוון.

ואני מבקש לדעת: מדוע בארצות תבל הנאורות נעים רוכבים דו גלגליים על פי חוקי התנועה ואינם מסכנים את בריאותם וחייהם של הולכי רגל ועוברי אורח תמימים? מדוע רוכבי ארצנו ,כמובן בחלקם, רומסים ברגל גאווה את כל חוקי התנועה .אני מדבר על האופנועים החותכים ועוקפים מימין ומשמאל , מזדחלים בינות לכלי רכב צמודים ומזנקים ביעף ובמפתיע, מסכנים את חייהם ואת רשיון הנהיגה שלנו, של אלה שיפגעו בהם חלילה.

המעברים להולכי רגל המסומנים בפסים נחרצים וצבועים משמשים את הרוכבים הללו כמסלול מרוצים ואף כחנייה זמנית עד אשר יתחלף האור ברמזור. הולכי הרגל נעים בינותם וחומקים במעברים הצרים שמותירים להם הכובשים הללו . אני מוכן להתערב בנקיטת חפץ כי אף דוח' אחד לא נרשם מעולם ע'י צבא השוטרים והפקחים בארצנו לכל אותם רוכבים דו גלגליים ממונעים המנפצים ברגל גאווה כל חוק וכל תקנה העוסקת בדיני נהיגה. מדוע פקחי החנייה עמוסים לעייפה משפע הדוח'ות הניחתים עלינו ומדלגים מעליהם כאשר הם חונים על המידרכה וחוסמים את תנועת העוברים והשבים?מידוע שוטרים מציבים מצלמות נסתרות בכל קרן רחוב ומודדים את מהירות הנסיעה בפקק המסורתי ומתעלמים מהרוכבים הדו – גלגליים מכל צבע ומין השמים ללעג ולקלס כל חוק וכל תקנה בספר החוקים? הגיעה העת להניף את נס המרד:אנחנו רוצים להלך בביטחון על המידרכות ולזמזם לנו בהנאה שירי מולדת מבלי שנחשוש מהשועטים למינהו. אמהות ארצנו מבקשות להסיע את עגלות התינוקות מבלי לדלג בינות לשדות המוקשים הממתינים להם על מידרכות העיר? אנחנו מבקשים ודורשים שרוכבי אופנועים וקטנועים יצייתו לכל חוקי התנועה עליהם הם נבחנים כאשר הם מקבלים את רשיון הנהיגה.

די. נמאס. אנחנו מניפים בזה הרגע את נס המרד ושואלים את כל צבא לובשי המדים האוכפים את החוקים אינכם נעלבים כאשר שמים אתכם ללעג ולקלס? אינכם מתקוממים כאשר לנגד עיניכם מצפצפים על כל תקנה וחוק בספר החוקים? ואין לחתום את המסכת העגומה הזו מבלי כמובן להוסיף :אין הדברים מתייחסים ,חלילה, לאלה השומרים על החוקים ונעים על כבישינו בשובה ונחת ואינם נעצרים על מעברי חצייה, ואינם שועטים על המידרכות בנהמת מנוע .לא לאלה כוונתנו. אם כי טרם פגשנו ולו אחד מביניהם.

רייכר מתרגז / הקרב על הנמלים – מלחמת יצרים וגידופים

Filed under: כלכלה וחברה — תגיות: , , , , , — גדעון רייכר @ 18:15

לחנוכת נמל חיפה מלאו באחרונה 80 שנה. הקמת נמל בארצנו המתחדשת הייתה מקור לגאווה וחדווה.

כאשר נחנך נמל חיפה עוד בטרם קום המדינה התגוררו בארצנו כשלש מאות אלף יהודים. נמל אשדוד, הגדול במדינה, יחגוג בקרוב חמישים שנה. וכאשר ארצנו מתפתחת ומתרחבת קדמה וימה החליטו ראשיה כי הגיעה העת להקים שני נמלים נוספים כיאה לארץ שמספר אזרחיה מאז הקמתה הגדיל עצמו מאות מונים.

מדוע החלטה כזו צריכה לעורר גל עכור של יצרים אפלים? מדוע אי אפשר להתלכד תחת ההכרזה: הגיעה השעה שארצנו הקטנה תרחיב את חזה בגאווה כאשר אניות יעגנו לחופיה ויפרקו את מטענם בששון ובחדווה? נכון. פועלי הנמלים אינם מרוצים לאבד את הנתח העסיסי הזה הממלא את כיסם חדווה גדולה.הם בוחלים בתחרות ומתרפקים על תאוות המונופול. אבל הממשלה צריכה להאיר את פניה ולהסביר בנחת ובתבונה את הצורך בהקמה. מדובר בהחלטה נבונה שנועדה להעמיק את קשרי הסחר של המדינה .הקמת שני נמלים נוספים יקלו על תושביה לקיים ולהרחיב את נופיה העסקיים והכלכליים וכנגדם מכריזים מנהיגי הפועלים בנמלים : מכאן יוציאו אותנו רק בארונות מתים. ח'כ מירי רגב, חברה בכירה בקואליציה היושבת ליד הגה המדינה מצטרפת לעובדים המיוזעים כאשר היא מכריזה: לא יקום עוד נמל במדינה. מירי היקרה. האם לשם כך התכנסנו כאן בני העם הזה למולדתו החדשה והמתרחבת? האם מספר תושביה שביום הקמתה עמד על בקושי חצי מיליון והיום מונה שמונה לא ראוי לנמל נוסף. המתנגדים אומרים: בלעדינו לא יקום ולא יהיה. בלי שהוועדים יהיה שותפים נמשיך להכביד על פורקי הסחורות הממתינים ימים ולילות והעולים למשלם המסים ממון רב.

וגם עובדי נמל חיפה שהיה המקור לגאווה ותפארה עוד לפני הקמת המדינה מבשרים על מלחמה שתגרום נזק כבד, החל משביתות האטה ועד חסימת נמלי הארץ לכניסה ויציאה. אם אליהם יצטרפו לאות סולידריות גם עובדי התעופה נאמר, כמנהג הקלישאה הישנה: אויבינו יחגגו בשמחה. היהודים, כך ישאגו בחדווה, החליטו להמיט על ארצם אסון וכלייה. הם ימנעו מתיירים לבוא אלינו בחדווה ולהותיר את כספם וזהבם למען הכלכלה הדוויה. סחורות ימתינו עד בוש בנמלים , פירות ירקיבו ויושלכו למעמקים חיי המסחר ישתתקו וייגרמו לכולנו נזקים אדירים. וכל זאת למה?כי ראש הממשלה מטיח בליסטראות מילוליות וקובע: המונופולים לא יחנקו את המשק והמדינה . ויו'ר הועד המודח באשדוד יזעק כי מלבד עסקיו המסועפים הוא גם מבקש להגן על כבודם של חבריו ,עובדי הנמל המרודים.ורק אנחנו האזרחים מתבוננים בייאוש ובכאב במנהיגים ובמונהגים שאת מקום השפה השפוייה וניהול מו'מ בעברית ראוייה הופכים את חיינו למדמנה דוחה ועגומה.

Powered by WordPress