גדעון רייכר נלחם בשבילכם!

4 באפריל 2014

רייכר מתרגז/ גם אנחנו מפחדים מהשלום.

Filed under: כללי — גדעון רייכר @ 20:54

רייכר מתרגז/הם וגם אנחנו מפחדים משלום.

וידוי אישי: בחצי הלילה התעוררתי משנתי שטוף זיעה. בחלומי הבנתי לפתע את העובדה המרה : אין סיכוי לשלום בעתיד הקרוב בינינו לבין שכנינו הפלשתינאים.
אינני מדינאי אם כי ראיינתי במרוצת השנים את בן גוריון גולדה, דיין, רבין, בגין, ושהיתי במחיצתם שעות רבות בעבודתי ככתב הפרלמנטרי של " ידיעות אחרונות." גם אינני שמולאני או ימני. אינני דתי ולא רודף חרדים. למדתי בכיתות א' וב' בתלמוד תורה לבנים " שילה " בירושלים ואפילו זכיתי לציון מצטיין בתורה, ואת שנותי הבוגרות עברתי בקיבוץ " יחיעם " של השומר הצעיר שם לא הקפידו על דיני הכשרות. על כן, כל מה שאומר כאן בא מנהמת לבי ולא מהשקפה פוליטית.
אין לשכנינו הפלשתינאים שום עניין בשלום וזאת מאז שחר לידתה של מדינתנו.
הראייה :כל אימת שהשיחות בינינו לבינם מתקרבות להסכם של ממש הם נסוגים בבהלה. הסיבה פשוטה להפליא. הם מפחדים…. כאימרתו המפורסמת של ראש ממשלתנו.
שלום אתנו פירושו שמנהיגיהם לא יתרוצצו עוד בבירות העולם , מתענגים ללא כל נטילת אחריות ומושיטים ידם לתרומות כמסכנים ונרדפים. זה מעמד שיש בו יוקרה ויתרון ואין בו שום נטל של שלטון.
ברגע שתהיה להם מדינה וגבולות והם יצטרכו ליטול אחריות על תברואה ,שיכון, ושאר מרעין בישין של שלטון הרי שכל התענוגות ימוגו כלא היו. הזרמת התרומות תיעלם ביעף ושוב לא יתכסו באיצטלת המסכנות שיש בה יתרונות לא מועטים.
הם דומים בעיני למובטל המקבל אלפי שקלים לחודש כנתמך וכאשר מציעים לו עבודה נחשקת ששכרה נמוך מזה שהוא מקבל כמובטל הוא מתרחק מההצעה כמפני אש ודוחה אותה בק'ן טעמים ותירוצים.
גם העזתים לטעמי לא מעונינים בשלום שיכריח אותם לטפל בעניניהם כראוי. נסוגונו, עקרנו ישובים, סילקנו מתישבים מבתיהם החזרנו לעזתים את חוף הים, והם? משגרים אלינו טילים שהרי כמוכים ונרדפים הם מאושרים להפליא.
נסוגונו מלבנון בחטף והתוצאה:חטיפת חיילים והטרדות והצקות מדוע? שלטון רופף וחיזבאללונים שזקוקים לתירוצים הם קרקע פורייה למשטמה. אנחנו התירוץ – אויב משותף מאחר את כל חלקי העם בלבנון המפולגת.
הראייה: מצרים כרתה אתנו ברית שלום. מדינה גדולה שיש בה סדרי שלטון ,עומדת בו בגבורה אפילו לנוכח שתי המלחמות שניהלנו בלבנון ובמבצע רחב היקף בעזה.
ירדן אף היא אמנם נתקפת בסערת רגשות שלילית כלפינו מעת לעת אבל עדיין אוחזת בשלום ומתמידה בו.
על כן ברור להפליא מדוע אין סיכוי ששכנינו המפולגים המתכתשים בינם לבין עצמם לא ירצו אתנו בשלום אמת של ממש. אנחנו התירוץ לכל המחלות והפגעים.
ואנחנו? גם אנחנו חוששים מפני השלום שיושג בהסכם רב ויתורים. אנחנו צפויים אז למריבות פנימיות ומלחמות אחים שיתבעו מאתנו קרבנות רבים לא רק נפשיים וכלכליים. הוצאות הענק הכרוכות בפינוי מתיישבים יפילו ממשלות . מלבד מלחמות פנימיות מתישות אנחנו צריכים במקרה של חתימת הסכם שלום להסתכן בכך שכל רפה שכל פלשתינאי יוכל לשגר טיל בודד לנתב'ג ממרחק של קילומטר בקו אווירי או אפילו להניח מטען והתוצאה: שדה התעופה שלנו, העורק הראשי של ישראל דרכו עוברים מיליוני נוסעים ותיירים מדי שנה ישותק לתקופה קצרה או ארוכה והמחיר כבד ללא נשוא.
על כן ,אנא, השלום הנכסף כלך לך. לך מאתנו ! שוב אלינו בעוד שנות דור. בינתיים, נעשה כמנהג הגששים ונתנהג כאילו…כלומר, נשמיע נהמות של רצון אבל נדאג לכך ששום הסכם של ממש לא ייחתם. הפלשתינאים מצידם ידאגו כמנהגם שנות דור לפוצץ את השיחות ברגע של התקרבות להסכמה.
זו המציאות העגומה.כל השאר הן הזיות חולפות.

אין תגובות

אין תגובות.

פיד RSS של התגובות על פוסט הזה

פוסט זה סגור לתגובות.

Powered by WordPress