גדעון רייכר נלחם בשבילכם!

27 ביולי 2013

רייכר מתרגז / שיחות השלום מפחידות או מרחיבות את הלב?

Filed under: פוליטי / מדיני — תגיות: , — גדעון רייכר @ 12:02

פעמי שיחות השלום נשמעים ברקע. השלום עם שכנינו הפלשתינאים מקיש על דלתנו ואנחנו, לפחות מחצית מאתנו, על פי הסקרים האחרונים, נמלאים בחרדה ופחד. רק שלא יבוא, אנחנו אומרים, שהרי נצטרך לוותר על שטחי מולדת אהובים, ישובים שנבנו, שדות שנחרשו, ובני אדם שיעקרו מבתיהם.

הלא כל שיר ששרנו, כל חלום שחלמנו, דיבר על השלום המיוחל. והרי הכל יודעים כי השלום עם מצרים היטיב אתנו, מנע מלחמות והרג ואפילו עתה כאשר טלטלה אוחזת בקהיר ומנהיגים מודחים – השלום איתן ויציב. ירדן שכנתנו שאליה זורמים נחילי פליטים מסוריה, אף היא שומרת בקפידה על ההסכם הקריר אמנם אך יציב. רק כאשר הפלשתינאים, מרחק של ידוי אבן מנתב'ג, מדברים על שיחות השלום חלקנו מתמלא יראה וחלחלה. ואכן הויתורים הפעם יהיו מכאיבים הרבה יותר מאשר פינוי ערבות סיני. העת הזו מדובר בבתים הסמוכים, בריחות הנישאים עד אלינו בקולות בני אדם הקרובים לחצרנו. אם הפעם לא יעלה ההסכם יפה כולנו מאוימים. כלנו ניאלץ להיות ספונים במיקלטים.

הספקנים צודקים כאשר הם טוענים: תקדים עזה מהו מלמד? שם הותרנו מאחורינו בתים ושדות ומה קיבלנו בתמורה? ים של שנאה והרס וטילים? מי יתקע לידנו שכך לא יקרה גם בגבולנו החדש הנושק למרכז המדינה? מה יהיה אז? האם נשוב ונכבוש ונקיז דם? והעולם? הרי הוא יטיל בנו איומים חרמות ודברי גינוי. ואנחנו כאשר נעלה על מטוסים בנתב'ג נישא פנינו ביראה לעבר הגבול הקרוב שמא ישוגרו משם כלי משחית ומוות?

ואם ייחתם הסכם ברוב טכס עם מנהיגי הפלשתינאים מי יתקע לידנו שהפיכה קרובה לא תביא לכס השלטון קנאי דת חשוכים שישובו וילטשו עיניים חמדניות ליפו ירושלים ואפילו לחיפה? ואם נמשיך לקיים את מאזן האימה הנוכחי, לא מדינה פלשתינאית אבל דו קיום נסבל עם שני מיליון וחצי תושבים נטולי זכויות אזרחיות האם לנצח יימשך מצב מביך זה? האם ארגונים בינלאומיים וביניהם אמריקה ידידתנו הגדולה לא יאיצו בנו להעניק זכויות אזרחיות של הצבעה ושיתוף בכל תחומי החיים ואז מה? מולדת העם היהודי בציון המתחדשת תהפוך למדינה דו-לאומית. זו שדחינו בשאט נפש עוד בשלהי 1948 כאשר הכרזנו על הקמת המדינה? האם נחיה במדינה שבה הצביון היהודי ימוג ונתכנס בבתינו מעבר לחומות וגדרות ובכנסת ישראל ישבו לפחות מחצית מי שאינם יהודים?

מה עושים ?כיצד ניתן לקבל החלטה שקולה כאשר המבוכה ואי הוודאות שולטים בכל?

הדתיים נושאים פניהם למרום ומתפללים ומה יעשו החילונים? במי ישימו מבטחם? אלה הרגעים שבה אין להתקנא בנציגינו בבית הנבחרים. הם אלה שמעמסת הדורות מאז חורבן הבית מוטלת על כתפיהם השחוחות. הבה נישא תפילה זכה שהשכל וההיגיון ינחו אותם בדרך הנכונה.

17 ביולי 2013

רייכר מתרגז / התפרעות בדרכים‎

Filed under: כלכלה וחברה,עיריית תל אביב — תגיות: , , , — גדעון רייכר @ 18:23

תל אביב היתה חלוצה בהתמסרות מוחלטת לרוכבים דו – גלגליים. שטיח אדום נפרש לרגליהם המדוושות. וטוב שכך. שהרי אין טוב יותר לשרירים ואף לנפש מאשר לנוע על רכב דו – גלגלי ולחוש את זרמי האוויר המלטפים את הפנים ומחזקים את שרירי הגוף ומיטיבים עם הנפש.

אלא שאליה וקוץ בה. רוכבי האופניים החלו להתפתל בהמוניהם בינות להולכי הרגל ונטשו זה מכבר את המסלולים המיועדים להם. וכך אירע שהולכי הרגל בתל אביב ההומייה נרדפים ע'י הסיוט והאימה שמא יגיח מאחוריהם בשעטה רוכב דו – גלגלי ואף יאיים על גופם וריסוק אבריהם.

כותב שורות אלה מתוודה: כאשר אני מהלך על מידרכות העיר תל אביב כל איברי רוחפים מאימה. אני מציץ שמאלה וימינה בחשש שמא אינזק. מעת לעת חולף ביעף על פני רוכב שאילו הייתי מסיט לשנייה את זרועי בתנועה חפוזה או סב על עקבי הייתי סופג מהלומה עזה של מתכת ננעצת בגופי. אל כל אלה הצטרפו בששון ובחדווה שועטי האופנועים והקטנועים המשייטים בינות להולכי הרגל בטרטורים מחרישי אזניים ,חונים על כל מידרכה חוסמים את דרכם של עוברים ושבים והופכים באחת להולכי רגל כאשר הם נעים נגד כל תמרור וכיוון.

ואני מבקש לדעת: מדוע בארצות תבל הנאורות נעים רוכבים דו גלגליים על פי חוקי התנועה ואינם מסכנים את בריאותם וחייהם של הולכי רגל ועוברי אורח תמימים? מדוע רוכבי ארצנו ,כמובן בחלקם, רומסים ברגל גאווה את כל חוקי התנועה .אני מדבר על האופנועים החותכים ועוקפים מימין ומשמאל , מזדחלים בינות לכלי רכב צמודים ומזנקים ביעף ובמפתיע, מסכנים את חייהם ואת רשיון הנהיגה שלנו, של אלה שיפגעו בהם חלילה.

המעברים להולכי רגל המסומנים בפסים נחרצים וצבועים משמשים את הרוכבים הללו כמסלול מרוצים ואף כחנייה זמנית עד אשר יתחלף האור ברמזור. הולכי הרגל נעים בינותם וחומקים במעברים הצרים שמותירים להם הכובשים הללו . אני מוכן להתערב בנקיטת חפץ כי אף דוח' אחד לא נרשם מעולם ע'י צבא השוטרים והפקחים בארצנו לכל אותם רוכבים דו גלגליים ממונעים המנפצים ברגל גאווה כל חוק וכל תקנה העוסקת בדיני נהיגה. מדוע פקחי החנייה עמוסים לעייפה משפע הדוח'ות הניחתים עלינו ומדלגים מעליהם כאשר הם חונים על המידרכה וחוסמים את תנועת העוברים והשבים?מידוע שוטרים מציבים מצלמות נסתרות בכל קרן רחוב ומודדים את מהירות הנסיעה בפקק המסורתי ומתעלמים מהרוכבים הדו – גלגליים מכל צבע ומין השמים ללעג ולקלס כל חוק וכל תקנה בספר החוקים? הגיעה העת להניף את נס המרד:אנחנו רוצים להלך בביטחון על המידרכות ולזמזם לנו בהנאה שירי מולדת מבלי שנחשוש מהשועטים למינהו. אמהות ארצנו מבקשות להסיע את עגלות התינוקות מבלי לדלג בינות לשדות המוקשים הממתינים להם על מידרכות העיר? אנחנו מבקשים ודורשים שרוכבי אופנועים וקטנועים יצייתו לכל חוקי התנועה עליהם הם נבחנים כאשר הם מקבלים את רשיון הנהיגה.

די. נמאס. אנחנו מניפים בזה הרגע את נס המרד ושואלים את כל צבא לובשי המדים האוכפים את החוקים אינכם נעלבים כאשר שמים אתכם ללעג ולקלס? אינכם מתקוממים כאשר לנגד עיניכם מצפצפים על כל תקנה וחוק בספר החוקים? ואין לחתום את המסכת העגומה הזו מבלי כמובן להוסיף :אין הדברים מתייחסים ,חלילה, לאלה השומרים על החוקים ונעים על כבישינו בשובה ונחת ואינם נעצרים על מעברי חצייה, ואינם שועטים על המידרכות בנהמת מנוע .לא לאלה כוונתנו. אם כי טרם פגשנו ולו אחד מביניהם.

רייכר מתרגז / הקרב על הנמלים – מלחמת יצרים וגידופים

Filed under: כלכלה וחברה — תגיות: , , , , , — גדעון רייכר @ 18:15

לחנוכת נמל חיפה מלאו באחרונה 80 שנה. הקמת נמל בארצנו המתחדשת הייתה מקור לגאווה וחדווה.

כאשר נחנך נמל חיפה עוד בטרם קום המדינה התגוררו בארצנו כשלש מאות אלף יהודים. נמל אשדוד, הגדול במדינה, יחגוג בקרוב חמישים שנה. וכאשר ארצנו מתפתחת ומתרחבת קדמה וימה החליטו ראשיה כי הגיעה העת להקים שני נמלים נוספים כיאה לארץ שמספר אזרחיה מאז הקמתה הגדיל עצמו מאות מונים.

מדוע החלטה כזו צריכה לעורר גל עכור של יצרים אפלים? מדוע אי אפשר להתלכד תחת ההכרזה: הגיעה השעה שארצנו הקטנה תרחיב את חזה בגאווה כאשר אניות יעגנו לחופיה ויפרקו את מטענם בששון ובחדווה? נכון. פועלי הנמלים אינם מרוצים לאבד את הנתח העסיסי הזה הממלא את כיסם חדווה גדולה.הם בוחלים בתחרות ומתרפקים על תאוות המונופול. אבל הממשלה צריכה להאיר את פניה ולהסביר בנחת ובתבונה את הצורך בהקמה. מדובר בהחלטה נבונה שנועדה להעמיק את קשרי הסחר של המדינה .הקמת שני נמלים נוספים יקלו על תושביה לקיים ולהרחיב את נופיה העסקיים והכלכליים וכנגדם מכריזים מנהיגי הפועלים בנמלים : מכאן יוציאו אותנו רק בארונות מתים. ח'כ מירי רגב, חברה בכירה בקואליציה היושבת ליד הגה המדינה מצטרפת לעובדים המיוזעים כאשר היא מכריזה: לא יקום עוד נמל במדינה. מירי היקרה. האם לשם כך התכנסנו כאן בני העם הזה למולדתו החדשה והמתרחבת? האם מספר תושביה שביום הקמתה עמד על בקושי חצי מיליון והיום מונה שמונה לא ראוי לנמל נוסף. המתנגדים אומרים: בלעדינו לא יקום ולא יהיה. בלי שהוועדים יהיה שותפים נמשיך להכביד על פורקי הסחורות הממתינים ימים ולילות והעולים למשלם המסים ממון רב.

וגם עובדי נמל חיפה שהיה המקור לגאווה ותפארה עוד לפני הקמת המדינה מבשרים על מלחמה שתגרום נזק כבד, החל משביתות האטה ועד חסימת נמלי הארץ לכניסה ויציאה. אם אליהם יצטרפו לאות סולידריות גם עובדי התעופה נאמר, כמנהג הקלישאה הישנה: אויבינו יחגגו בשמחה. היהודים, כך ישאגו בחדווה, החליטו להמיט על ארצם אסון וכלייה. הם ימנעו מתיירים לבוא אלינו בחדווה ולהותיר את כספם וזהבם למען הכלכלה הדוויה. סחורות ימתינו עד בוש בנמלים , פירות ירקיבו ויושלכו למעמקים חיי המסחר ישתתקו וייגרמו לכולנו נזקים אדירים. וכל זאת למה?כי ראש הממשלה מטיח בליסטראות מילוליות וקובע: המונופולים לא יחנקו את המשק והמדינה . ויו'ר הועד המודח באשדוד יזעק כי מלבד עסקיו המסועפים הוא גם מבקש להגן על כבודם של חבריו ,עובדי הנמל המרודים.ורק אנחנו האזרחים מתבוננים בייאוש ובכאב במנהיגים ובמונהגים שאת מקום השפה השפוייה וניהול מו'מ בעברית ראוייה הופכים את חיינו למדמנה דוחה ועגומה.

רייכר מתרגז / ילד נשכח במכונית

Filed under: כללי — תגיות: , — גדעון רייכר @ 18:11

אב אומלל קיבל שיחת טלפון דחופה כאשר יצא ממכוניתו .הוא היה עסוק בשיחה עד כי שכח במכונית תינוק שנמצא לאחר שעות ארוכות כשהוא חסר רוח חיים. האב והאם האומללים הביאו לקבורה את ילדם האהוב וצערם הגדול מבקיע ללא ספק את שערי השמיים. מהו עונשו של מי ששוכח את פרי בטנו ואהובו במכונית? עונשו ללא ספק הוא צער ויגון אין קץ המלווים אותו כל ימי חייו, אולם בארצנו קמה זעקה גדולה שהדהדה בכל קצוי התקשורת הכתובה והמשודרת: יש להעניש את האב החוטא.

גל של מאמרים ותגובות הוליד את התוצאה הבאה: 65 אחוזים מהמשתתפים בסקר שערך העתון "ידיעות אחרונות" קובעים ללא ניד עפעף: יש להעמיד לדין כל הורה שישכח את ילדו ברכב ויביא אולי חלילה למותו. כלומר, מותם של יקיריהם איננו עונש הולם על רשלנותם .עליהם לדעתם של אותם ששים אלי עונש יהיה לשלם קנס ואולי הגרוע מכל, העונש הכבד מנשוא יהיה שלילת רשיון הנהיגה.

כיצד יש לכנות את אותם תומכים נלעגים בעונשים שיטיל שופט תורן או שופטת עמוסה לעייפה על מי ששכלו את ילדם בגלל רשלנותם? האם הצער היגון וההלקאה העצמית אין בהם די? היתה כאן עבירה ,טוענים המצדדים ,ועל כך יש להיענש. נכון. על רשלנות בנהיגה הגורמת לתאונה יש להעניש שהרי המתרשל יודע את אימת העונש הצפוי ועל כן מיטיב עם נהיגתו. הוא לא ידהר מעבר למהירות האסורה שאם כן ייענש.כלומר העונש הוא תגמול הוגן עבור ביצוע עבירה כאשר בידי העבריין נתונה הברירה לכבד את חוקי התנועה או לצפות לעונש או חלילה לתאונה.
אבל כאשר תינוק אהוב ננטש במכונית ונמצא מת האם אין בכך כדי להעניש ולייסר את החוטא בעונש הנורא מכל? האם עונש שיטיל שופט יהיה בו כדי להרתיע הורים מהמתת ילדם שהרי אהבתם הגדולה ודאגתם לפרי בטנם היא זו המגינה על ילדיהם מכל פגע?

הרי הענישה נועדה למנוע חלילה מעשה עברייני המתבצע במודע. הענישה באה להרתיע. במקרה נורא זה את מי מבקשים מצדדי העונש להעניש? את נוטשי אהובם הרך והמיבב במכונית? האם אין מדובר באסון נורא ששום עונש בעולם כולל מיתה לא היה מרתיע יותר מאשר עצם אובדן הילד האהוב והננטש במכונית סגורה שהחמצן בה אוזל?

נדמה לעתים כי קול המון כקול שדי. שיש תבונה המצוייה בהמונים שחורצים את דינם בעניין זה או אחר, והתבונה הקולקטיבית וההגיון מבצבצים מבין שפע הרצונות. כאן נדמה כי התוצאה מביכה ונטולת הגיון ואף מעידה לטעמנו, על רפיון שכל, וזאת בלשון המעטה.
ואולי, נתנחם בהשערה כי מדובר במידגם מצומצם עד כדי מבוכה שלא מלמד כלל על מה שחושב האזרח המצוי כאשר הוא שומע על הרשלנות הטראגית שהסתיימה בעונש הכבד ביותר שהמציא בורא עולם?

Powered by WordPress