גדעון רייכר נלחם בשבילכם!

5 בפברואר 2011

רייכר מתרגז במקומכם. עכשיו גם באינטרנט! פנו אלי בכל תלונה טענה הצעה תגובה או סקנדל. אני כאן למענכם!

Filed under: כללי — גדעון רייכר @ 20:02

כמו במשך 40 שנותי כעיתונאי, גם באינטרנט דלתי פתוחה בפניכם!
אנא פנו אלי בכל ענין לכתובת: gideon@reicher.co.il
לכל תלונה יש לצרף את שמכם המלא, כתובתכם ומספר הטלפון.

21 ביולי 2014

גדעון רייכר בשבילכם/רכב מיד שנייה שהביא את הלקוח לבכייה מרה

Filed under: רכב,שלמה SIXT — גדעון רייכר @ 13:16

עמית, עלם רב חן, פנה לחברת שלמה SIXT רבת התהילה וביקש לרכוש מכונית יד שנייה. רונן מסניף רעננה איש מכירות שלשונו מהירה שכנע אותו לסגור עיסקה. בקשתו של הלקוח הייתה חדה: אני מבקש רכב שלא עבר תאונה. הוא נדרש לשלם תחילה 4000 שקלים בארבעה תשלומים על חשבון הרכישה שטרם התבצעה. הובטח לו באותה שיחה כי במידה ויחזור בו מכוונת הרכישה יוחזר לו כספו במלואו אולם יחוייב ב500-שקלים עבור הטירחה שגרם לחברה.

כאשר בחן את הרכב המוצע גילה כי הכלה בעלת מום שמכביד על נסיעתה : השמשה הקדמית הוחלפה בחדשה לאחר שכנראה נפגעה, הרכב לא התניע ושמר על זכות הדממה, ועוד ליקויים התגלו בו בבדיקה שיטחית וחפוזה.

עמית חש כי העיסקה איננה ראוייה ועל כן ביקש לבטלה.ברוב הגינותו הסכים לשלם 500 שקלים על אף העובדה שהוצעה לו מכונית פגומה, בניגוד להבטחה.

הוא יצא מסניף החברה ושב לביתו בידיעה כי הפרשה נחתמה ועליו להמשיך ולחפש מכונית ראוייה. כעבור יומיים התקשר אליו אסף, מנהלו של רונן שביצע את העיסקה שכשלה, וביקש ממנו שלא יבטלה. הוא הציע לו שפע של רכבים במיני גוונים ועמית חזר וקבע : תודה. אינני מעוניין. אסף אישר באנחה את הבקשה והשיחה הסתיימה.

חלפו ימים אחדים ואיריס החביבה התקשרה וניהלה עם עמית שיחה ארוכה בה הדגישה כי חשוב לה לשמר את המוניטין של החברה והפצירה בו להסכים להצעת רכישה של מכונית אחרת, יותר ראוייה. עמית דחה את ההצעה והבהיר לנציגה כי הוא התאכזב לגלות שהוצעה לו מכונית פגומה.

הנציגה אכן הודתה כי תחושתו נכונה ואף גילתה כי הנציג שניהל אתו בראשונה את המגע פוטר מעבודתו בשל התנהגות שאינה הולמת את מדיניותה של החברה.

השיחה נחתמה בהבטחה מפורשת כי כל כספו יוחזר לו במהרה וגם 500 השקלים אותם שילם עבור הסעת הרכב למקום בו בוצעה העיסקה שנכשלה.

עמית הודה לאיריס ואף ציין בשמחה כי היא החזירה לו את האימון בחברה רבת התהילה.

כאשר בדק בדרך שיגרה את חשבונו בבנק גילה למרבה האכזבה שלא רק שלא הוחזרו לו 500 השקלים, בהתאם להבטחה, אלא שהתשלומים הנוספים עבור הרכישה שלא הייתה, 1500, מדי חודש בחדשו ממשיכים להיגרע מחשבונו.

מרגע זה ואילך החלה מסכת שיחות מרגיזה בינו לבין נציגי החברה. נציגות המוקד, ביניהן דנה וקרן, הבטיחו לו כי הנושא יטופל בחומרה יתירה וכל כספו יוחזר לו בצירוף בקשת סליחה. אולם למרבה הרוגזה שוב הופרה ההבטחה. חשבונו חוייב במלוא התמורה, 2000 שקלים, עבור עיסקה שלא קמה ולא נולדה.

כאשר רוגזו הגיע למעלת רתיחה נאמר לו כי אם ברצונו לקבל את כספו יהיה עליו לחתום על מסמך המציין כי אין לו תביעות נגד החברה.

זה הרגע שבו פקעה סבלנותו והוא פנה אלינו בבקשת עזרה. תגובת "שלמה" הייתה מהירה, כל כספו הוחזר לו בהרף של שנייה.

ואנחנו שואלים את הנהלת החברה : כיצד קורה שלאחר שגליתם כי מדובר בתקלה ולדבריכם פיטרתם את הנציג שלא עמד באף מילה, מדוע אתם ממשיכים לטרטר לקוח שבקשתו הייתה פשוטה:ביטול עיסקה, ואפילו לא דרש מכם בקשת סליחה?

20 ביולי 2014

גדעון רייכר בשבילכם/ טלפון נייד ששבת

Filed under: חברות סלולר,רמי לוי — גדעון רייכר @ 13:44

אנחנו מגלים כל פעם בפליאה שכאשר לקוח בארצנו הקטנה מתלונן על טלפון נייד שמשבית את השמחה, במקום ליפול על צווארו לבקש את סליחתו להחליף את מכשירו או להחזיר לו את כספו נוקטים אצלנו בדרך מוזרה שבה מעמיסים על עובדי השירות ים של קריאות מצוקה, החזרות, תיקונים ודברי תוכחה. זו הייתה ההקדמה ומעתה ניגש לעיקרי הפרשה.

החייל גיא המשרת נאמנה בצבא רכש מכשיר "סמסונג גלקסי" בסניף איילון של רשת רמי לוי הנודעה.

בתום ארבעה חדשי שיחה התגלתה במכשירו תקלה. הוריו פנו בשמו למעבדת השירות "בטר סייף " שצויינה בתעודת האחריות והסתבר למרבה הפליאה שהמעבדה איננה קיימת כלל ומקומה לא נודע.

אם המשפחה המייצגת את בנה השומר על גבולות המולדת, צעדה לסניף שבו נרכש המכשיר על מנת לברר את התעלומה, ושם היו נבוכים לגילוי המרעיש שהכתובת בכתב האחריות כלל לא קיימת, והציעו לשלוח את המכשיר למעבדה אחרת על מנת שיתחקו אחר מקור התקלה וימציאו לה מזור ותרופה.

מרגע זה לחץ הדם עולה בהתמדה. התיקון, כמצויין בכתב האחריות, דורש ארבעה ימי עבודה במקרה הזה נאמר למשפחה, כי המכשיר יושבת עשרה ימים ללא הפוגה. האם היו מוכנים בחברה להעניק לחייל מכשיר חלופי שימנע את נדר השתיקה? חלילה.

גיא, כחייל קרבי, היה זקוק למכשיר שהמיסרונים שלו עדיין פעלו ללא תקלה ועל סרב להצעה והמשיך להחזיק במכשיר הנכה ארבעה חדשים נוספים עד ליום שחרורו מן הצבא. כאשר פשט מדיו פנה לסניף, השאיר את המכשיר לתיקון, והתוצאה: הנייד שב לבעליו מקולקל יותר משהיה.הסוללה התרוקנה מבלי יכולת להטעינה.

ושוב נסע החייל המשוחרר לחנות שבו נרכשה ה "מציאה" ועובדת השרות החרוצה הבטיחה בלי נדר ושבועה כי למחרת יקבל תגובה מהירה.

לא כך היה.

פנייה חדשה למוקד הארצי של רשת רמי לוי גזלה חמישים וחמש דקות של המתנה רצופה. התוצאה? תשובה מעורפלת ובלתי ברורה.

אם רמי לוי בכבודו ובעצמו קורא את מדורנו, עצתנו יעוצה, זה הרגע שבו משחררים את המערכת העמוסה משפע של קריאות לעזרה ופותרים כחץ מקשת את הבעייה.

כעבור עוד מספר ימים של המתנה טילפן איציק מהמעבדה והבטיח לתקן את המכשיר אם כמובן יגיע אליו למקום העבודה.

הטלפון המיוחל יצא לתחנתו החדשה במסע.

"המכשיר תוקן" שאג בשמחה איש המעבדה אלא שמיד התבררה הטעות המביכה: הוא דיבר על מכשיר אחר של לקוח אחר. בירור נוסף הוליד תגובה מרגיזה והיא מוגשת בזה ככתבה וכלשונה: "המכשיר שלכם טופל על תקלה שכלל לא נמצאה".. " המעבדה תיצור אתכם קשר במהרה. " נכון. גם ההבטחה הזו הופרה.

יכולים היינו להמשיך ולהכביר עוד שפע של מלים אבל קוראינו היקרים בוודאי נחפזים לעמוד הבא במוסף הנפלא, ועל כן נדבר בשפה מהירה.

ההבטחה החדשה הייתה חגיגית ונעימה: לא הצלחנו לתקן את המכשיר ועל כן תקבל חדש ללא כל תמורה מאחר ומדובר בתקופת האחריות שטרם נמוגה.

האם בכך הסתיים מסע התלאות המיותר? חלילה.

הנציג המבטיח נמוג כלא היה. כאשר אותר מקום מחבואו הודה: כרגע אין מכשיר חדש בנמצא. "משונה ", לחשו בני המשפחה, "הרי גלקסי 4 הוא דגם נפוץ לכאורה ".

המשך המסע המפרך העלה את לחץ הדם של המשפחה המאוחדת סביב הבן המופתע : "גלינו קורוזיה במכשיר ועל כן לא תקבלו תמורה."…

כלומר, שבועות רבים של המתנה וטרטור בלתי פוסק מוליד אבחנה דקה: רק עתה נתגלתה קורוזיה לכאורה, במכשיר שפעל ארבעה חדשים בלבד, מאז יצא בדרכו למעבדה.

נחסוך את ההמשך והתוצאה הרי ידועה: פנייתנו הולידה סיום נאות למסכת העגומה : "לפנים משורת הדין נעניק מכשיר חדש ללקוח, מבלי שיוסיף אגורה. "…

רמי לוי היקר. אנחנו מעריכים את פועלך, אנא קבל מאתנו עצה טובה: כנס את עובדיך לאסיפת חרום והעבר להם את עיקרי התורה: תלונה על מכשיר צריכה להוליד תגובה מידית ללא סחבת מקוממת ורעה: החלף את המכשיר שכשל בחדש וחסוך מעובדיך ים של פניות הכרוך בהוצאות מיותרות, מרחיק לקוחות, ופוגע במוניטין ובשם הטוב.

דואר ישראל הקפיד על שיגרה והמשיך להעביר דברי דואר לכתובת הישנה.

Filed under: דואר ישראל — גדעון רייכר @ 13:39

נעמי ובני משפחתה עקרו לדירה חדשה.הם נטשו את תל אביב ההומייה לטובת רמת גן היותר צנועה. בתום החגיגה פנו לרשות הדואר וביקשו להפעיל את השירות הנודע: "דואר עוקב לכתובת החדשה". ההבטחה המפורשת שניתנה היתה: כל דבר דואר שישוגר לכתובת הישנה יופנה לאלתר לחדשה.

ברשות הדואר בירכו על ההעברה והודיעו כי תוך שבועיים מרגע הבקשה יפעל השירות לשביעות רצונם המלאה ואף טרחו ושיגרו לבני המשפחה מכתב ברכה מהרשות המבשר להם על הפעלת השירות המופלא.

חלפו שבועיים והדייר בכתובתם הישנה זועק לעזרה: "הדואר שלכם ממלא לי את התיבה". בבית משפחתה של נעמי הונהגה שיגרה חדשה: מדי יומיים, שלשה, נוסע אחד מבני המשפחה לכתובת הישנה מחפש חנייה שעה ארוכה, מקיש בנימוס על הדלת ומבקש סליחה, ונוטל את דברי הדואר המשוגרים בדרך שיגרה לכתובת שלא השתנתה.

נעמי מדווחת לנו על סדר יומה: היא מתעוררת משנתה ומטלפנת לשירות הדואר העוקב ושומעת את התגובה: נשמח להשיב על שאלותיך בנוגע לשירות… נא להתקשר למדור תלונות.

מדור תלונות מבטיח בחגיגיות רבה: נשוב אליך במהרה אך ממשיך לשמור על זכות השתיקה.

מעת לעת כאשר היא מוחה דמעה וחוזרת ומבקשת עזרה היא נשאלת דרך שיגרה אותה שאלה עצמה: איזה סוג דואר את מקבלת ?אההה.. זה לא אצלנו.. עליך לפנות למחלקה דואר עוקב משם תגיע העזרה.

"דואר עוקב" מגיב במהרה : "זה לא אנחנו… נעביר אותך למודיעין". ובינתיים מחוגי הזמן נעים ללא הפוגה: חודש, חדשיים, ואף שלשה, נסיעה לתיבת הדואר הישנה.. התנצלות. בקשת סליחה ומחילה והדיירים המוטרדים בדירה שנמכרה מעלים ארשת של תמיהה, ושוב פנייה נרגשת לשירות המבטיח כי כחץ מקשת תוסדר התקלה.

התחנה הבאה בשרשרת הפניות הפכה לקבועה: "תפני בבקשה למודיעין והם ידעו כיצד לטפל בפנייה". ולפתע ניצוץ של תקווה : "גבירתי עליך לפנות למינהל מרחב תל אביב זו הכתובת המושיעה".

נעמי מדווחת לנו כי עד מהרה למדה את שמותיהם של כל הפקידות שניסו לסייע אולם הרימו ידיהם לאות כניעה. היא רשמה ביומנה: רונית החביבה, קטי המקסימה, עדינה דיברה ברכות מפתיעה ,וגם סילבי רבת תושייה.

דפי היומן הוסיפו עוד שורות כגון: "גברתי הנכבדה את חייבת לדבר עם דואר עוקב"… וכך חוזר חלילה.

יכולנו להמשיך ולמלא עוד דף של בקשות עזרה אבל נעמי דחקה בנו וכתבה: "אני נואשת …אנא…".

כמנהגנו, פנינו לרשות הדואר שהגיבה בחץ מקשת והתוצאה הייתה הבטחה חגיגית : רונית מדואר עוקב ביררה וגילתה את התקלה והדואר יגיע מעתה לכתובת החדשה. הידד וברכה.

עקבנו אחר ההבטחה שניתנה לפני חדשים אחדים ואנחנו שמחים לבשר כי מאז, זורם הדואר לכתובת החדשה והחיוך שב והאיר את פני המשפחה.

4 באפריל 2014

רייכר מתרגז/ גם אנחנו מפחדים מהשלום.

Filed under: כללי — גדעון רייכר @ 20:54

רייכר מתרגז/הם וגם אנחנו מפחדים משלום.

וידוי אישי: בחצי הלילה התעוררתי משנתי שטוף זיעה. בחלומי הבנתי לפתע את העובדה המרה : אין סיכוי לשלום בעתיד הקרוב בינינו לבין שכנינו הפלשתינאים.
אינני מדינאי אם כי ראיינתי במרוצת השנים את בן גוריון גולדה, דיין, רבין, בגין, ושהיתי במחיצתם שעות רבות בעבודתי ככתב הפרלמנטרי של " ידיעות אחרונות." גם אינני שמולאני או ימני. אינני דתי ולא רודף חרדים. למדתי בכיתות א' וב' בתלמוד תורה לבנים " שילה " בירושלים ואפילו זכיתי לציון מצטיין בתורה, ואת שנותי הבוגרות עברתי בקיבוץ " יחיעם " של השומר הצעיר שם לא הקפידו על דיני הכשרות. על כן, כל מה שאומר כאן בא מנהמת לבי ולא מהשקפה פוליטית.
אין לשכנינו הפלשתינאים שום עניין בשלום וזאת מאז שחר לידתה של מדינתנו.
הראייה :כל אימת שהשיחות בינינו לבינם מתקרבות להסכם של ממש הם נסוגים בבהלה. הסיבה פשוטה להפליא. הם מפחדים…. כאימרתו המפורסמת של ראש ממשלתנו.
שלום אתנו פירושו שמנהיגיהם לא יתרוצצו עוד בבירות העולם , מתענגים ללא כל נטילת אחריות ומושיטים ידם לתרומות כמסכנים ונרדפים. זה מעמד שיש בו יוקרה ויתרון ואין בו שום נטל של שלטון.
ברגע שתהיה להם מדינה וגבולות והם יצטרכו ליטול אחריות על תברואה ,שיכון, ושאר מרעין בישין של שלטון הרי שכל התענוגות ימוגו כלא היו. הזרמת התרומות תיעלם ביעף ושוב לא יתכסו באיצטלת המסכנות שיש בה יתרונות לא מועטים.
הם דומים בעיני למובטל המקבל אלפי שקלים לחודש כנתמך וכאשר מציעים לו עבודה נחשקת ששכרה נמוך מזה שהוא מקבל כמובטל הוא מתרחק מההצעה כמפני אש ודוחה אותה בק'ן טעמים ותירוצים.
גם העזתים לטעמי לא מעונינים בשלום שיכריח אותם לטפל בעניניהם כראוי. נסוגונו, עקרנו ישובים, סילקנו מתישבים מבתיהם החזרנו לעזתים את חוף הים, והם? משגרים אלינו טילים שהרי כמוכים ונרדפים הם מאושרים להפליא.
נסוגונו מלבנון בחטף והתוצאה:חטיפת חיילים והטרדות והצקות מדוע? שלטון רופף וחיזבאללונים שזקוקים לתירוצים הם קרקע פורייה למשטמה. אנחנו התירוץ – אויב משותף מאחר את כל חלקי העם בלבנון המפולגת.
הראייה: מצרים כרתה אתנו ברית שלום. מדינה גדולה שיש בה סדרי שלטון ,עומדת בו בגבורה אפילו לנוכח שתי המלחמות שניהלנו בלבנון ובמבצע רחב היקף בעזה.
ירדן אף היא אמנם נתקפת בסערת רגשות שלילית כלפינו מעת לעת אבל עדיין אוחזת בשלום ומתמידה בו.
על כן ברור להפליא מדוע אין סיכוי ששכנינו המפולגים המתכתשים בינם לבין עצמם לא ירצו אתנו בשלום אמת של ממש. אנחנו התירוץ לכל המחלות והפגעים.
ואנחנו? גם אנחנו חוששים מפני השלום שיושג בהסכם רב ויתורים. אנחנו צפויים אז למריבות פנימיות ומלחמות אחים שיתבעו מאתנו קרבנות רבים לא רק נפשיים וכלכליים. הוצאות הענק הכרוכות בפינוי מתיישבים יפילו ממשלות . מלבד מלחמות פנימיות מתישות אנחנו צריכים במקרה של חתימת הסכם שלום להסתכן בכך שכל רפה שכל פלשתינאי יוכל לשגר טיל בודד לנתב'ג ממרחק של קילומטר בקו אווירי או אפילו להניח מטען והתוצאה: שדה התעופה שלנו, העורק הראשי של ישראל דרכו עוברים מיליוני נוסעים ותיירים מדי שנה ישותק לתקופה קצרה או ארוכה והמחיר כבד ללא נשוא.
על כן ,אנא, השלום הנכסף כלך לך. לך מאתנו ! שוב אלינו בעוד שנות דור. בינתיים, נעשה כמנהג הגששים ונתנהג כאילו…כלומר, נשמיע נהמות של רצון אבל נדאג לכך ששום הסכם של ממש לא ייחתם. הפלשתינאים מצידם ידאגו כמנהגם שנות דור לפוצץ את השיחות ברגע של התקרבות להסכמה.
זו המציאות העגומה.כל השאר הן הזיות חולפות.

9 באוגוסט 2013

רייכר מתרגז /מדוע צריך להוציא את הנשמה בטרם בוא הישועה?

Filed under: חשמל ואלקטרוניקה,מיני ליין — תגיות: , — גדעון רייכר @ 13:57

שני ובעלה זוג צעיר והורים לתינוק רכשו בששון ובחדווה בבאר שבע מקרר חדיש ומשוכלל מתוצרת סמסונג הנודעה.

כאשר שנמוגו קריאות החדווה גילו כי דלת המקרר פגומה, התקשרו לאנשי השירות במיני ליין ואלה קבעו כי טכנאי חד עין צריך לבוא לביתם לסקור את המקרר ולקבוע כי אכן טענתם נכונה…

הטכנאי בא וקבע כי אכן הדלת פגועה ויש להזמין עבורם מהחברה דלת חדשה.

טלפון נוסף למיני ליין עם הבטחה נציגת השירות הבטיחה לשוב אך בוששה. לאחר המתנה ממושכת הגיעה הדלת החדשה אולם לדאבון הלב אף היא היתה פגומה.

והמקרר שנעלב גם החל לטפטף במלוא איבריו בני הזוג הנואשים השליכו מיצרכים.ההוראות מהחברה היו להפשיר את המקרר ולהקפיאו מחדש. המוצרים במקפיא הושלכו לפח. הוא חובר מחדש ומעתה גם טפטף וגם הפסיק לקרר.

ההורים המודאגים נאלצו לקרר את מזונם אצל השכנים. שני בני הזוג נאלצו בינתיים לבזבז ימי עבודה עוגמת הנפש גדולה והם זועקים לעזרה.

חצי שנה המקרר מגמגם והם נואשים. זעקו לעזרתנו והנה הבשורה: מקרר חדש הובא לביתם במלוא החדווה.

27 ביולי 2013

רייכר מתרגז / שיחות השלום מפחידות או מרחיבות את הלב?

Filed under: פוליטי / מדיני — תגיות: , — גדעון רייכר @ 12:02

פעמי שיחות השלום נשמעים ברקע. השלום עם שכנינו הפלשתינאים מקיש על דלתנו ואנחנו, לפחות מחצית מאתנו, על פי הסקרים האחרונים, נמלאים בחרדה ופחד. רק שלא יבוא, אנחנו אומרים, שהרי נצטרך לוותר על שטחי מולדת אהובים, ישובים שנבנו, שדות שנחרשו, ובני אדם שיעקרו מבתיהם.

הלא כל שיר ששרנו, כל חלום שחלמנו, דיבר על השלום המיוחל. והרי הכל יודעים כי השלום עם מצרים היטיב אתנו, מנע מלחמות והרג ואפילו עתה כאשר טלטלה אוחזת בקהיר ומנהיגים מודחים – השלום איתן ויציב. ירדן שכנתנו שאליה זורמים נחילי פליטים מסוריה, אף היא שומרת בקפידה על ההסכם הקריר אמנם אך יציב. רק כאשר הפלשתינאים, מרחק של ידוי אבן מנתב'ג, מדברים על שיחות השלום חלקנו מתמלא יראה וחלחלה. ואכן הויתורים הפעם יהיו מכאיבים הרבה יותר מאשר פינוי ערבות סיני. העת הזו מדובר בבתים הסמוכים, בריחות הנישאים עד אלינו בקולות בני אדם הקרובים לחצרנו. אם הפעם לא יעלה ההסכם יפה כולנו מאוימים. כלנו ניאלץ להיות ספונים במיקלטים.

הספקנים צודקים כאשר הם טוענים: תקדים עזה מהו מלמד? שם הותרנו מאחורינו בתים ושדות ומה קיבלנו בתמורה? ים של שנאה והרס וטילים? מי יתקע לידנו שכך לא יקרה גם בגבולנו החדש הנושק למרכז המדינה? מה יהיה אז? האם נשוב ונכבוש ונקיז דם? והעולם? הרי הוא יטיל בנו איומים חרמות ודברי גינוי. ואנחנו כאשר נעלה על מטוסים בנתב'ג נישא פנינו ביראה לעבר הגבול הקרוב שמא ישוגרו משם כלי משחית ומוות?

ואם ייחתם הסכם ברוב טכס עם מנהיגי הפלשתינאים מי יתקע לידנו שהפיכה קרובה לא תביא לכס השלטון קנאי דת חשוכים שישובו וילטשו עיניים חמדניות ליפו ירושלים ואפילו לחיפה? ואם נמשיך לקיים את מאזן האימה הנוכחי, לא מדינה פלשתינאית אבל דו קיום נסבל עם שני מיליון וחצי תושבים נטולי זכויות אזרחיות האם לנצח יימשך מצב מביך זה? האם ארגונים בינלאומיים וביניהם אמריקה ידידתנו הגדולה לא יאיצו בנו להעניק זכויות אזרחיות של הצבעה ושיתוף בכל תחומי החיים ואז מה? מולדת העם היהודי בציון המתחדשת תהפוך למדינה דו-לאומית. זו שדחינו בשאט נפש עוד בשלהי 1948 כאשר הכרזנו על הקמת המדינה? האם נחיה במדינה שבה הצביון היהודי ימוג ונתכנס בבתינו מעבר לחומות וגדרות ובכנסת ישראל ישבו לפחות מחצית מי שאינם יהודים?

מה עושים ?כיצד ניתן לקבל החלטה שקולה כאשר המבוכה ואי הוודאות שולטים בכל?

הדתיים נושאים פניהם למרום ומתפללים ומה יעשו החילונים? במי ישימו מבטחם? אלה הרגעים שבה אין להתקנא בנציגינו בבית הנבחרים. הם אלה שמעמסת הדורות מאז חורבן הבית מוטלת על כתפיהם השחוחות. הבה נישא תפילה זכה שהשכל וההיגיון ינחו אותם בדרך הנכונה.

17 ביולי 2013

רייכר מתרגז / התפרעות בדרכים‎

Filed under: כלכלה וחברה,עיריית תל אביב — תגיות: , , , — גדעון רייכר @ 18:23

תל אביב היתה חלוצה בהתמסרות מוחלטת לרוכבים דו – גלגליים. שטיח אדום נפרש לרגליהם המדוושות. וטוב שכך. שהרי אין טוב יותר לשרירים ואף לנפש מאשר לנוע על רכב דו – גלגלי ולחוש את זרמי האוויר המלטפים את הפנים ומחזקים את שרירי הגוף ומיטיבים עם הנפש.

אלא שאליה וקוץ בה. רוכבי האופניים החלו להתפתל בהמוניהם בינות להולכי הרגל ונטשו זה מכבר את המסלולים המיועדים להם. וכך אירע שהולכי הרגל בתל אביב ההומייה נרדפים ע'י הסיוט והאימה שמא יגיח מאחוריהם בשעטה רוכב דו – גלגלי ואף יאיים על גופם וריסוק אבריהם.

כותב שורות אלה מתוודה: כאשר אני מהלך על מידרכות העיר תל אביב כל איברי רוחפים מאימה. אני מציץ שמאלה וימינה בחשש שמא אינזק. מעת לעת חולף ביעף על פני רוכב שאילו הייתי מסיט לשנייה את זרועי בתנועה חפוזה או סב על עקבי הייתי סופג מהלומה עזה של מתכת ננעצת בגופי. אל כל אלה הצטרפו בששון ובחדווה שועטי האופנועים והקטנועים המשייטים בינות להולכי הרגל בטרטורים מחרישי אזניים ,חונים על כל מידרכה חוסמים את דרכם של עוברים ושבים והופכים באחת להולכי רגל כאשר הם נעים נגד כל תמרור וכיוון.

ואני מבקש לדעת: מדוע בארצות תבל הנאורות נעים רוכבים דו גלגליים על פי חוקי התנועה ואינם מסכנים את בריאותם וחייהם של הולכי רגל ועוברי אורח תמימים? מדוע רוכבי ארצנו ,כמובן בחלקם, רומסים ברגל גאווה את כל חוקי התנועה .אני מדבר על האופנועים החותכים ועוקפים מימין ומשמאל , מזדחלים בינות לכלי רכב צמודים ומזנקים ביעף ובמפתיע, מסכנים את חייהם ואת רשיון הנהיגה שלנו, של אלה שיפגעו בהם חלילה.

המעברים להולכי רגל המסומנים בפסים נחרצים וצבועים משמשים את הרוכבים הללו כמסלול מרוצים ואף כחנייה זמנית עד אשר יתחלף האור ברמזור. הולכי הרגל נעים בינותם וחומקים במעברים הצרים שמותירים להם הכובשים הללו . אני מוכן להתערב בנקיטת חפץ כי אף דוח' אחד לא נרשם מעולם ע'י צבא השוטרים והפקחים בארצנו לכל אותם רוכבים דו גלגליים ממונעים המנפצים ברגל גאווה כל חוק וכל תקנה העוסקת בדיני נהיגה. מדוע פקחי החנייה עמוסים לעייפה משפע הדוח'ות הניחתים עלינו ומדלגים מעליהם כאשר הם חונים על המידרכה וחוסמים את תנועת העוברים והשבים?מידוע שוטרים מציבים מצלמות נסתרות בכל קרן רחוב ומודדים את מהירות הנסיעה בפקק המסורתי ומתעלמים מהרוכבים הדו – גלגליים מכל צבע ומין השמים ללעג ולקלס כל חוק וכל תקנה בספר החוקים? הגיעה העת להניף את נס המרד:אנחנו רוצים להלך בביטחון על המידרכות ולזמזם לנו בהנאה שירי מולדת מבלי שנחשוש מהשועטים למינהו. אמהות ארצנו מבקשות להסיע את עגלות התינוקות מבלי לדלג בינות לשדות המוקשים הממתינים להם על מידרכות העיר? אנחנו מבקשים ודורשים שרוכבי אופנועים וקטנועים יצייתו לכל חוקי התנועה עליהם הם נבחנים כאשר הם מקבלים את רשיון הנהיגה.

די. נמאס. אנחנו מניפים בזה הרגע את נס המרד ושואלים את כל צבא לובשי המדים האוכפים את החוקים אינכם נעלבים כאשר שמים אתכם ללעג ולקלס? אינכם מתקוממים כאשר לנגד עיניכם מצפצפים על כל תקנה וחוק בספר החוקים? ואין לחתום את המסכת העגומה הזו מבלי כמובן להוסיף :אין הדברים מתייחסים ,חלילה, לאלה השומרים על החוקים ונעים על כבישינו בשובה ונחת ואינם נעצרים על מעברי חצייה, ואינם שועטים על המידרכות בנהמת מנוע .לא לאלה כוונתנו. אם כי טרם פגשנו ולו אחד מביניהם.

רייכר מתרגז / הקרב על הנמלים – מלחמת יצרים וגידופים

Filed under: כלכלה וחברה — תגיות: , , , , , — גדעון רייכר @ 18:15

לחנוכת נמל חיפה מלאו באחרונה 80 שנה. הקמת נמל בארצנו המתחדשת הייתה מקור לגאווה וחדווה.

כאשר נחנך נמל חיפה עוד בטרם קום המדינה התגוררו בארצנו כשלש מאות אלף יהודים. נמל אשדוד, הגדול במדינה, יחגוג בקרוב חמישים שנה. וכאשר ארצנו מתפתחת ומתרחבת קדמה וימה החליטו ראשיה כי הגיעה העת להקים שני נמלים נוספים כיאה לארץ שמספר אזרחיה מאז הקמתה הגדיל עצמו מאות מונים.

מדוע החלטה כזו צריכה לעורר גל עכור של יצרים אפלים? מדוע אי אפשר להתלכד תחת ההכרזה: הגיעה השעה שארצנו הקטנה תרחיב את חזה בגאווה כאשר אניות יעגנו לחופיה ויפרקו את מטענם בששון ובחדווה? נכון. פועלי הנמלים אינם מרוצים לאבד את הנתח העסיסי הזה הממלא את כיסם חדווה גדולה.הם בוחלים בתחרות ומתרפקים על תאוות המונופול. אבל הממשלה צריכה להאיר את פניה ולהסביר בנחת ובתבונה את הצורך בהקמה. מדובר בהחלטה נבונה שנועדה להעמיק את קשרי הסחר של המדינה .הקמת שני נמלים נוספים יקלו על תושביה לקיים ולהרחיב את נופיה העסקיים והכלכליים וכנגדם מכריזים מנהיגי הפועלים בנמלים : מכאן יוציאו אותנו רק בארונות מתים. ח'כ מירי רגב, חברה בכירה בקואליציה היושבת ליד הגה המדינה מצטרפת לעובדים המיוזעים כאשר היא מכריזה: לא יקום עוד נמל במדינה. מירי היקרה. האם לשם כך התכנסנו כאן בני העם הזה למולדתו החדשה והמתרחבת? האם מספר תושביה שביום הקמתה עמד על בקושי חצי מיליון והיום מונה שמונה לא ראוי לנמל נוסף. המתנגדים אומרים: בלעדינו לא יקום ולא יהיה. בלי שהוועדים יהיה שותפים נמשיך להכביד על פורקי הסחורות הממתינים ימים ולילות והעולים למשלם המסים ממון רב.

וגם עובדי נמל חיפה שהיה המקור לגאווה ותפארה עוד לפני הקמת המדינה מבשרים על מלחמה שתגרום נזק כבד, החל משביתות האטה ועד חסימת נמלי הארץ לכניסה ויציאה. אם אליהם יצטרפו לאות סולידריות גם עובדי התעופה נאמר, כמנהג הקלישאה הישנה: אויבינו יחגגו בשמחה. היהודים, כך ישאגו בחדווה, החליטו להמיט על ארצם אסון וכלייה. הם ימנעו מתיירים לבוא אלינו בחדווה ולהותיר את כספם וזהבם למען הכלכלה הדוויה. סחורות ימתינו עד בוש בנמלים , פירות ירקיבו ויושלכו למעמקים חיי המסחר ישתתקו וייגרמו לכולנו נזקים אדירים. וכל זאת למה?כי ראש הממשלה מטיח בליסטראות מילוליות וקובע: המונופולים לא יחנקו את המשק והמדינה . ויו'ר הועד המודח באשדוד יזעק כי מלבד עסקיו המסועפים הוא גם מבקש להגן על כבודם של חבריו ,עובדי הנמל המרודים.ורק אנחנו האזרחים מתבוננים בייאוש ובכאב במנהיגים ובמונהגים שאת מקום השפה השפוייה וניהול מו'מ בעברית ראוייה הופכים את חיינו למדמנה דוחה ועגומה.

רייכר מתרגז / ילד נשכח במכונית

Filed under: כללי — תגיות: , — גדעון רייכר @ 18:11

אב אומלל קיבל שיחת טלפון דחופה כאשר יצא ממכוניתו .הוא היה עסוק בשיחה עד כי שכח במכונית תינוק שנמצא לאחר שעות ארוכות כשהוא חסר רוח חיים. האב והאם האומללים הביאו לקבורה את ילדם האהוב וצערם הגדול מבקיע ללא ספק את שערי השמיים. מהו עונשו של מי ששוכח את פרי בטנו ואהובו במכונית? עונשו ללא ספק הוא צער ויגון אין קץ המלווים אותו כל ימי חייו, אולם בארצנו קמה זעקה גדולה שהדהדה בכל קצוי התקשורת הכתובה והמשודרת: יש להעניש את האב החוטא.

גל של מאמרים ותגובות הוליד את התוצאה הבאה: 65 אחוזים מהמשתתפים בסקר שערך העתון "ידיעות אחרונות" קובעים ללא ניד עפעף: יש להעמיד לדין כל הורה שישכח את ילדו ברכב ויביא אולי חלילה למותו. כלומר, מותם של יקיריהם איננו עונש הולם על רשלנותם .עליהם לדעתם של אותם ששים אלי עונש יהיה לשלם קנס ואולי הגרוע מכל, העונש הכבד מנשוא יהיה שלילת רשיון הנהיגה.

כיצד יש לכנות את אותם תומכים נלעגים בעונשים שיטיל שופט תורן או שופטת עמוסה לעייפה על מי ששכלו את ילדם בגלל רשלנותם? האם הצער היגון וההלקאה העצמית אין בהם די? היתה כאן עבירה ,טוענים המצדדים ,ועל כך יש להיענש. נכון. על רשלנות בנהיגה הגורמת לתאונה יש להעניש שהרי המתרשל יודע את אימת העונש הצפוי ועל כן מיטיב עם נהיגתו. הוא לא ידהר מעבר למהירות האסורה שאם כן ייענש.כלומר העונש הוא תגמול הוגן עבור ביצוע עבירה כאשר בידי העבריין נתונה הברירה לכבד את חוקי התנועה או לצפות לעונש או חלילה לתאונה.
אבל כאשר תינוק אהוב ננטש במכונית ונמצא מת האם אין בכך כדי להעניש ולייסר את החוטא בעונש הנורא מכל? האם עונש שיטיל שופט יהיה בו כדי להרתיע הורים מהמתת ילדם שהרי אהבתם הגדולה ודאגתם לפרי בטנם היא זו המגינה על ילדיהם מכל פגע?

הרי הענישה נועדה למנוע חלילה מעשה עברייני המתבצע במודע. הענישה באה להרתיע. במקרה נורא זה את מי מבקשים מצדדי העונש להעניש? את נוטשי אהובם הרך והמיבב במכונית? האם אין מדובר באסון נורא ששום עונש בעולם כולל מיתה לא היה מרתיע יותר מאשר עצם אובדן הילד האהוב והננטש במכונית סגורה שהחמצן בה אוזל?

נדמה לעתים כי קול המון כקול שדי. שיש תבונה המצוייה בהמונים שחורצים את דינם בעניין זה או אחר, והתבונה הקולקטיבית וההגיון מבצבצים מבין שפע הרצונות. כאן נדמה כי התוצאה מביכה ונטולת הגיון ואף מעידה לטעמנו, על רפיון שכל, וזאת בלשון המעטה.
ואולי, נתנחם בהשערה כי מדובר במידגם מצומצם עד כדי מבוכה שלא מלמד כלל על מה שחושב האזרח המצוי כאשר הוא שומע על הרשלנות הטראגית שהסתיימה בעונש הכבד ביותר שהמציא בורא עולם?

25 בפברואר 2013

גדעון רייכר/ עינוי דין – מכת מדינה.

Filed under: דוחו"ת וקנסות,עיריית תל אביב — תגיות: , , — גדעון רייכר @ 14:45

הצדק הישראלי הוא מאחר כרוני.הוא מתמהמה עד שנס ליחו ופג ערכו. רפי פלד מפכ'ל המשטרה לשעבר המתין עם שותפיו להכרעת בית המשפט 12 שנה . רפי וחבריו הואשמו בעבירות חמורות הנוגעות לניהול התאגיד בראשו עמדו. בעקבות העונש שייגזר עליו יבוא כנראה ערעור שיימשך אף הוא כמנהג מערכת הצדק בארצנו שנים אחדות.
פלד הוא לא היחיד.אהוד אולמרט ראש ממשלה לשעבר עדיין מתייסר בבית המשפט בפרשת הולילנד. מאז לידתה של האשמה חלפו שנים לא מעט.משפטם של ראשי ערים אחדים טרם החל.האשמות בנות דור. שר החוץ של מדינת ישראל אביגדור ליברמן נערך עתה למשפטו בגין עבירות בנות חמש עשרה שנה .המשפט יתנהל כמנהג מערכת הצדק בארצנו בזחילה נוסח צב. שלבי הערעור יעשו אף הם את שלהם. נאשם אופייני בארץ ממתין כעשר שנים עד למיצוי גזר דינו. השנים הללו החולפות גוזלות את כספו מנפצות את תעסוקתו ובסופו של יום לעתים הוא שומע את המילה: זכאי .מאוחר מדי. ביתו התנפץ לרסיסים משפחתו לעתים התפזרה לכל עבר, פרנסתו נמוגה .ההמתנה הזו להכרעת הדין היא רעה חולה .היא מנתקת את הקשר הרצוי בין החטא ועונשו. חטא שהתיישן פגה תוחלת ההרתעה שלו.בארץ הזו מתרחשות תופעות מוזרות ומשונות בכל הקשור לתוחלת החיים של עבירות. על רצח אונס גניבה יש תקופת התישנות.על עבירות חנייה אין.מי שחנה על מידרכה או לא שילם דמי חנייה בסך מאה שקלים לפני עשור ומעלה יגלה כי בכל אותה עת צוברת העבירה הפעוטה לכאורה רביות והצמדות והופכת לאלפים.תל אביבית שחנתה על מידרכה לפני 12 שנה גילתה באחרונה כי הוצא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ ולאחר ששילמה 3500 שקלים נאמר לה כי בכך טרם סילקה את חובה. המחוקק צריך לשים קץ למחלה המגונה הזו של עינויי דין.של פיגור בניהול הליכים משפטיים. כדבר המשורר: אם הצדק יתמהמה יאבד כסאו לעד.מערכת המשפט המקרטעת הזוחלת צריכה להתרענן.יש לגייס כוחות ולהנהיג רפורמות כך שתביעה תתנהל במהירות סבירה. יש למנוע מהמשטרה לנהל חקירות המשתרעות על פני שנים.עיריות ורשויות הדולקות אחרי האזרחים בגין חובות שמלאו להם שנות דור חייבות לגנוז אותם. חוסר יעילות היא מחלה מגונה שקרבנותיה אינם הבלתי יעילים והנרפים אלא האזרחים אפילו אם הם נאשמים או רחמנא ליצלן עברייני חנייה סידרתיים.

Older Posts »

Powered by WordPress