גדעון רייכר נלחם בשבילכם!

5 בפברואר 2011

רייכר מתרגז במקומכם. עכשיו גם באינטרנט! פנו אלי בכל תלונה טענה הצעה תגובה או סקנדל. אני כאן למענכם!

Filed under: כללי — גדעון רייכר @ 20:02

כמו במשך 40 שנותי כעיתונאי, גם באינטרנט דלתי פתוחה בפניכם!
אנא פנו אלי בכל ענין לכתובת: gideon@reicher.co.il
לכל תלונה יש לצרף את שמכם המלא, כתובתכם ומספר הטלפון.

4 באפריל 2014

רייכר מתרגז/ גם אנחנו מפחדים מהשלום.

Filed under: כללי — גדעון רייכר @ 20:54

רייכר מתרגז/הם וגם אנחנו מפחדים משלום.

וידוי אישי: בחצי הלילה התעוררתי משנתי שטוף זיעה. בחלומי הבנתי לפתע את העובדה המרה : אין סיכוי לשלום בעתיד הקרוב בינינו לבין שכנינו הפלשתינאים.
אינני מדינאי אם כי ראיינתי במרוצת השנים את בן גוריון גולדה, דיין, רבין, בגין, ושהיתי במחיצתם שעות רבות בעבודתי ככתב הפרלמנטרי של " ידיעות אחרונות." גם אינני שמולאני או ימני. אינני דתי ולא רודף חרדים. למדתי בכיתות א' וב' בתלמוד תורה לבנים " שילה " בירושלים ואפילו זכיתי לציון מצטיין בתורה, ואת שנותי הבוגרות עברתי בקיבוץ " יחיעם " של השומר הצעיר שם לא הקפידו על דיני הכשרות. על כן, כל מה שאומר כאן בא מנהמת לבי ולא מהשקפה פוליטית.
אין לשכנינו הפלשתינאים שום עניין בשלום וזאת מאז שחר לידתה של מדינתנו.
הראייה :כל אימת שהשיחות בינינו לבינם מתקרבות להסכם של ממש הם נסוגים בבהלה. הסיבה פשוטה להפליא. הם מפחדים…. כאימרתו המפורסמת של ראש ממשלתנו.
שלום אתנו פירושו שמנהיגיהם לא יתרוצצו עוד בבירות העולם , מתענגים ללא כל נטילת אחריות ומושיטים ידם לתרומות כמסכנים ונרדפים. זה מעמד שיש בו יוקרה ויתרון ואין בו שום נטל של שלטון.
ברגע שתהיה להם מדינה וגבולות והם יצטרכו ליטול אחריות על תברואה ,שיכון, ושאר מרעין בישין של שלטון הרי שכל התענוגות ימוגו כלא היו. הזרמת התרומות תיעלם ביעף ושוב לא יתכסו באיצטלת המסכנות שיש בה יתרונות לא מועטים.
הם דומים בעיני למובטל המקבל אלפי שקלים לחודש כנתמך וכאשר מציעים לו עבודה נחשקת ששכרה נמוך מזה שהוא מקבל כמובטל הוא מתרחק מההצעה כמפני אש ודוחה אותה בק'ן טעמים ותירוצים.
גם העזתים לטעמי לא מעונינים בשלום שיכריח אותם לטפל בעניניהם כראוי. נסוגונו, עקרנו ישובים, סילקנו מתישבים מבתיהם החזרנו לעזתים את חוף הים, והם? משגרים אלינו טילים שהרי כמוכים ונרדפים הם מאושרים להפליא.
נסוגונו מלבנון בחטף והתוצאה:חטיפת חיילים והטרדות והצקות מדוע? שלטון רופף וחיזבאללונים שזקוקים לתירוצים הם קרקע פורייה למשטמה. אנחנו התירוץ – אויב משותף מאחר את כל חלקי העם בלבנון המפולגת.
הראייה: מצרים כרתה אתנו ברית שלום. מדינה גדולה שיש בה סדרי שלטון ,עומדת בו בגבורה אפילו לנוכח שתי המלחמות שניהלנו בלבנון ובמבצע רחב היקף בעזה.
ירדן אף היא אמנם נתקפת בסערת רגשות שלילית כלפינו מעת לעת אבל עדיין אוחזת בשלום ומתמידה בו.
על כן ברור להפליא מדוע אין סיכוי ששכנינו המפולגים המתכתשים בינם לבין עצמם לא ירצו אתנו בשלום אמת של ממש. אנחנו התירוץ לכל המחלות והפגעים.
ואנחנו? גם אנחנו חוששים מפני השלום שיושג בהסכם רב ויתורים. אנחנו צפויים אז למריבות פנימיות ומלחמות אחים שיתבעו מאתנו קרבנות רבים לא רק נפשיים וכלכליים. הוצאות הענק הכרוכות בפינוי מתיישבים יפילו ממשלות . מלבד מלחמות פנימיות מתישות אנחנו צריכים במקרה של חתימת הסכם שלום להסתכן בכך שכל רפה שכל פלשתינאי יוכל לשגר טיל בודד לנתב'ג ממרחק של קילומטר בקו אווירי או אפילו להניח מטען והתוצאה: שדה התעופה שלנו, העורק הראשי של ישראל דרכו עוברים מיליוני נוסעים ותיירים מדי שנה ישותק לתקופה קצרה או ארוכה והמחיר כבד ללא נשוא.
על כן ,אנא, השלום הנכסף כלך לך. לך מאתנו ! שוב אלינו בעוד שנות דור. בינתיים, נעשה כמנהג הגששים ונתנהג כאילו…כלומר, נשמיע נהמות של רצון אבל נדאג לכך ששום הסכם של ממש לא ייחתם. הפלשתינאים מצידם ידאגו כמנהגם שנות דור לפוצץ את השיחות ברגע של התקרבות להסכמה.
זו המציאות העגומה.כל השאר הן הזיות חולפות.

9 באוגוסט 2013

רייכר מתרגז /מדוע צריך להוציא את הנשמה בטרם בוא הישועה?

Filed under: חשמל ואלקטרוניקה,מיני ליין — תגיות: , — גדעון רייכר @ 13:57

שני ובעלה זוג צעיר והורים לתינוק רכשו בששון ובחדווה בבאר שבע מקרר חדיש ומשוכלל מתוצרת סמסונג הנודעה.

כאשר שנמוגו קריאות החדווה גילו כי דלת המקרר פגומה, התקשרו לאנשי השירות במיני ליין ואלה קבעו כי טכנאי חד עין צריך לבוא לביתם לסקור את המקרר ולקבוע כי אכן טענתם נכונה…

הטכנאי בא וקבע כי אכן הדלת פגועה ויש להזמין עבורם מהחברה דלת חדשה.

טלפון נוסף למיני ליין עם הבטחה נציגת השירות הבטיחה לשוב אך בוששה. לאחר המתנה ממושכת הגיעה הדלת החדשה אולם לדאבון הלב אף היא היתה פגומה.

והמקרר שנעלב גם החל לטפטף במלוא איבריו בני הזוג הנואשים השליכו מיצרכים.ההוראות מהחברה היו להפשיר את המקרר ולהקפיאו מחדש. המוצרים במקפיא הושלכו לפח. הוא חובר מחדש ומעתה גם טפטף וגם הפסיק לקרר.

ההורים המודאגים נאלצו לקרר את מזונם אצל השכנים. שני בני הזוג נאלצו בינתיים לבזבז ימי עבודה עוגמת הנפש גדולה והם זועקים לעזרה.

חצי שנה המקרר מגמגם והם נואשים. זעקו לעזרתנו והנה הבשורה: מקרר חדש הובא לביתם במלוא החדווה.

27 ביולי 2013

רייכר מתרגז / שיחות השלום מפחידות או מרחיבות את הלב?

Filed under: פוליטי / מדיני — תגיות: , — גדעון רייכר @ 12:02

פעמי שיחות השלום נשמעים ברקע. השלום עם שכנינו הפלשתינאים מקיש על דלתנו ואנחנו, לפחות מחצית מאתנו, על פי הסקרים האחרונים, נמלאים בחרדה ופחד. רק שלא יבוא, אנחנו אומרים, שהרי נצטרך לוותר על שטחי מולדת אהובים, ישובים שנבנו, שדות שנחרשו, ובני אדם שיעקרו מבתיהם.

הלא כל שיר ששרנו, כל חלום שחלמנו, דיבר על השלום המיוחל. והרי הכל יודעים כי השלום עם מצרים היטיב אתנו, מנע מלחמות והרג ואפילו עתה כאשר טלטלה אוחזת בקהיר ומנהיגים מודחים – השלום איתן ויציב. ירדן שכנתנו שאליה זורמים נחילי פליטים מסוריה, אף היא שומרת בקפידה על ההסכם הקריר אמנם אך יציב. רק כאשר הפלשתינאים, מרחק של ידוי אבן מנתב'ג, מדברים על שיחות השלום חלקנו מתמלא יראה וחלחלה. ואכן הויתורים הפעם יהיו מכאיבים הרבה יותר מאשר פינוי ערבות סיני. העת הזו מדובר בבתים הסמוכים, בריחות הנישאים עד אלינו בקולות בני אדם הקרובים לחצרנו. אם הפעם לא יעלה ההסכם יפה כולנו מאוימים. כלנו ניאלץ להיות ספונים במיקלטים.

הספקנים צודקים כאשר הם טוענים: תקדים עזה מהו מלמד? שם הותרנו מאחורינו בתים ושדות ומה קיבלנו בתמורה? ים של שנאה והרס וטילים? מי יתקע לידנו שכך לא יקרה גם בגבולנו החדש הנושק למרכז המדינה? מה יהיה אז? האם נשוב ונכבוש ונקיז דם? והעולם? הרי הוא יטיל בנו איומים חרמות ודברי גינוי. ואנחנו כאשר נעלה על מטוסים בנתב'ג נישא פנינו ביראה לעבר הגבול הקרוב שמא ישוגרו משם כלי משחית ומוות?

ואם ייחתם הסכם ברוב טכס עם מנהיגי הפלשתינאים מי יתקע לידנו שהפיכה קרובה לא תביא לכס השלטון קנאי דת חשוכים שישובו וילטשו עיניים חמדניות ליפו ירושלים ואפילו לחיפה? ואם נמשיך לקיים את מאזן האימה הנוכחי, לא מדינה פלשתינאית אבל דו קיום נסבל עם שני מיליון וחצי תושבים נטולי זכויות אזרחיות האם לנצח יימשך מצב מביך זה? האם ארגונים בינלאומיים וביניהם אמריקה ידידתנו הגדולה לא יאיצו בנו להעניק זכויות אזרחיות של הצבעה ושיתוף בכל תחומי החיים ואז מה? מולדת העם היהודי בציון המתחדשת תהפוך למדינה דו-לאומית. זו שדחינו בשאט נפש עוד בשלהי 1948 כאשר הכרזנו על הקמת המדינה? האם נחיה במדינה שבה הצביון היהודי ימוג ונתכנס בבתינו מעבר לחומות וגדרות ובכנסת ישראל ישבו לפחות מחצית מי שאינם יהודים?

מה עושים ?כיצד ניתן לקבל החלטה שקולה כאשר המבוכה ואי הוודאות שולטים בכל?

הדתיים נושאים פניהם למרום ומתפללים ומה יעשו החילונים? במי ישימו מבטחם? אלה הרגעים שבה אין להתקנא בנציגינו בבית הנבחרים. הם אלה שמעמסת הדורות מאז חורבן הבית מוטלת על כתפיהם השחוחות. הבה נישא תפילה זכה שהשכל וההיגיון ינחו אותם בדרך הנכונה.

17 ביולי 2013

רייכר מתרגז / התפרעות בדרכים‎

Filed under: כלכלה וחברה,עיריית תל אביב — תגיות: , , , — גדעון רייכר @ 18:23

תל אביב היתה חלוצה בהתמסרות מוחלטת לרוכבים דו – גלגליים. שטיח אדום נפרש לרגליהם המדוושות. וטוב שכך. שהרי אין טוב יותר לשרירים ואף לנפש מאשר לנוע על רכב דו – גלגלי ולחוש את זרמי האוויר המלטפים את הפנים ומחזקים את שרירי הגוף ומיטיבים עם הנפש.

אלא שאליה וקוץ בה. רוכבי האופניים החלו להתפתל בהמוניהם בינות להולכי הרגל ונטשו זה מכבר את המסלולים המיועדים להם. וכך אירע שהולכי הרגל בתל אביב ההומייה נרדפים ע'י הסיוט והאימה שמא יגיח מאחוריהם בשעטה רוכב דו – גלגלי ואף יאיים על גופם וריסוק אבריהם.

כותב שורות אלה מתוודה: כאשר אני מהלך על מידרכות העיר תל אביב כל איברי רוחפים מאימה. אני מציץ שמאלה וימינה בחשש שמא אינזק. מעת לעת חולף ביעף על פני רוכב שאילו הייתי מסיט לשנייה את זרועי בתנועה חפוזה או סב על עקבי הייתי סופג מהלומה עזה של מתכת ננעצת בגופי. אל כל אלה הצטרפו בששון ובחדווה שועטי האופנועים והקטנועים המשייטים בינות להולכי הרגל בטרטורים מחרישי אזניים ,חונים על כל מידרכה חוסמים את דרכם של עוברים ושבים והופכים באחת להולכי רגל כאשר הם נעים נגד כל תמרור וכיוון.

ואני מבקש לדעת: מדוע בארצות תבל הנאורות נעים רוכבים דו גלגליים על פי חוקי התנועה ואינם מסכנים את בריאותם וחייהם של הולכי רגל ועוברי אורח תמימים? מדוע רוכבי ארצנו ,כמובן בחלקם, רומסים ברגל גאווה את כל חוקי התנועה .אני מדבר על האופנועים החותכים ועוקפים מימין ומשמאל , מזדחלים בינות לכלי רכב צמודים ומזנקים ביעף ובמפתיע, מסכנים את חייהם ואת רשיון הנהיגה שלנו, של אלה שיפגעו בהם חלילה.

המעברים להולכי רגל המסומנים בפסים נחרצים וצבועים משמשים את הרוכבים הללו כמסלול מרוצים ואף כחנייה זמנית עד אשר יתחלף האור ברמזור. הולכי הרגל נעים בינותם וחומקים במעברים הצרים שמותירים להם הכובשים הללו . אני מוכן להתערב בנקיטת חפץ כי אף דוח' אחד לא נרשם מעולם ע'י צבא השוטרים והפקחים בארצנו לכל אותם רוכבים דו גלגליים ממונעים המנפצים ברגל גאווה כל חוק וכל תקנה העוסקת בדיני נהיגה. מדוע פקחי החנייה עמוסים לעייפה משפע הדוח'ות הניחתים עלינו ומדלגים מעליהם כאשר הם חונים על המידרכה וחוסמים את תנועת העוברים והשבים?מידוע שוטרים מציבים מצלמות נסתרות בכל קרן רחוב ומודדים את מהירות הנסיעה בפקק המסורתי ומתעלמים מהרוכבים הדו – גלגליים מכל צבע ומין השמים ללעג ולקלס כל חוק וכל תקנה בספר החוקים? הגיעה העת להניף את נס המרד:אנחנו רוצים להלך בביטחון על המידרכות ולזמזם לנו בהנאה שירי מולדת מבלי שנחשוש מהשועטים למינהו. אמהות ארצנו מבקשות להסיע את עגלות התינוקות מבלי לדלג בינות לשדות המוקשים הממתינים להם על מידרכות העיר? אנחנו מבקשים ודורשים שרוכבי אופנועים וקטנועים יצייתו לכל חוקי התנועה עליהם הם נבחנים כאשר הם מקבלים את רשיון הנהיגה.

די. נמאס. אנחנו מניפים בזה הרגע את נס המרד ושואלים את כל צבא לובשי המדים האוכפים את החוקים אינכם נעלבים כאשר שמים אתכם ללעג ולקלס? אינכם מתקוממים כאשר לנגד עיניכם מצפצפים על כל תקנה וחוק בספר החוקים? ואין לחתום את המסכת העגומה הזו מבלי כמובן להוסיף :אין הדברים מתייחסים ,חלילה, לאלה השומרים על החוקים ונעים על כבישינו בשובה ונחת ואינם נעצרים על מעברי חצייה, ואינם שועטים על המידרכות בנהמת מנוע .לא לאלה כוונתנו. אם כי טרם פגשנו ולו אחד מביניהם.

רייכר מתרגז / הקרב על הנמלים – מלחמת יצרים וגידופים

Filed under: כלכלה וחברה — תגיות: , , , , , — גדעון רייכר @ 18:15

לחנוכת נמל חיפה מלאו באחרונה 80 שנה. הקמת נמל בארצנו המתחדשת הייתה מקור לגאווה וחדווה.

כאשר נחנך נמל חיפה עוד בטרם קום המדינה התגוררו בארצנו כשלש מאות אלף יהודים. נמל אשדוד, הגדול במדינה, יחגוג בקרוב חמישים שנה. וכאשר ארצנו מתפתחת ומתרחבת קדמה וימה החליטו ראשיה כי הגיעה העת להקים שני נמלים נוספים כיאה לארץ שמספר אזרחיה מאז הקמתה הגדיל עצמו מאות מונים.

מדוע החלטה כזו צריכה לעורר גל עכור של יצרים אפלים? מדוע אי אפשר להתלכד תחת ההכרזה: הגיעה השעה שארצנו הקטנה תרחיב את חזה בגאווה כאשר אניות יעגנו לחופיה ויפרקו את מטענם בששון ובחדווה? נכון. פועלי הנמלים אינם מרוצים לאבד את הנתח העסיסי הזה הממלא את כיסם חדווה גדולה.הם בוחלים בתחרות ומתרפקים על תאוות המונופול. אבל הממשלה צריכה להאיר את פניה ולהסביר בנחת ובתבונה את הצורך בהקמה. מדובר בהחלטה נבונה שנועדה להעמיק את קשרי הסחר של המדינה .הקמת שני נמלים נוספים יקלו על תושביה לקיים ולהרחיב את נופיה העסקיים והכלכליים וכנגדם מכריזים מנהיגי הפועלים בנמלים : מכאן יוציאו אותנו רק בארונות מתים. ח'כ מירי רגב, חברה בכירה בקואליציה היושבת ליד הגה המדינה מצטרפת לעובדים המיוזעים כאשר היא מכריזה: לא יקום עוד נמל במדינה. מירי היקרה. האם לשם כך התכנסנו כאן בני העם הזה למולדתו החדשה והמתרחבת? האם מספר תושביה שביום הקמתה עמד על בקושי חצי מיליון והיום מונה שמונה לא ראוי לנמל נוסף. המתנגדים אומרים: בלעדינו לא יקום ולא יהיה. בלי שהוועדים יהיה שותפים נמשיך להכביד על פורקי הסחורות הממתינים ימים ולילות והעולים למשלם המסים ממון רב.

וגם עובדי נמל חיפה שהיה המקור לגאווה ותפארה עוד לפני הקמת המדינה מבשרים על מלחמה שתגרום נזק כבד, החל משביתות האטה ועד חסימת נמלי הארץ לכניסה ויציאה. אם אליהם יצטרפו לאות סולידריות גם עובדי התעופה נאמר, כמנהג הקלישאה הישנה: אויבינו יחגגו בשמחה. היהודים, כך ישאגו בחדווה, החליטו להמיט על ארצם אסון וכלייה. הם ימנעו מתיירים לבוא אלינו בחדווה ולהותיר את כספם וזהבם למען הכלכלה הדוויה. סחורות ימתינו עד בוש בנמלים , פירות ירקיבו ויושלכו למעמקים חיי המסחר ישתתקו וייגרמו לכולנו נזקים אדירים. וכל זאת למה?כי ראש הממשלה מטיח בליסטראות מילוליות וקובע: המונופולים לא יחנקו את המשק והמדינה . ויו'ר הועד המודח באשדוד יזעק כי מלבד עסקיו המסועפים הוא גם מבקש להגן על כבודם של חבריו ,עובדי הנמל המרודים.ורק אנחנו האזרחים מתבוננים בייאוש ובכאב במנהיגים ובמונהגים שאת מקום השפה השפוייה וניהול מו'מ בעברית ראוייה הופכים את חיינו למדמנה דוחה ועגומה.

רייכר מתרגז / ילד נשכח במכונית

Filed under: כללי — תגיות: , — גדעון רייכר @ 18:11

אב אומלל קיבל שיחת טלפון דחופה כאשר יצא ממכוניתו .הוא היה עסוק בשיחה עד כי שכח במכונית תינוק שנמצא לאחר שעות ארוכות כשהוא חסר רוח חיים. האב והאם האומללים הביאו לקבורה את ילדם האהוב וצערם הגדול מבקיע ללא ספק את שערי השמיים. מהו עונשו של מי ששוכח את פרי בטנו ואהובו במכונית? עונשו ללא ספק הוא צער ויגון אין קץ המלווים אותו כל ימי חייו, אולם בארצנו קמה זעקה גדולה שהדהדה בכל קצוי התקשורת הכתובה והמשודרת: יש להעניש את האב החוטא.

גל של מאמרים ותגובות הוליד את התוצאה הבאה: 65 אחוזים מהמשתתפים בסקר שערך העתון "ידיעות אחרונות" קובעים ללא ניד עפעף: יש להעמיד לדין כל הורה שישכח את ילדו ברכב ויביא אולי חלילה למותו. כלומר, מותם של יקיריהם איננו עונש הולם על רשלנותם .עליהם לדעתם של אותם ששים אלי עונש יהיה לשלם קנס ואולי הגרוע מכל, העונש הכבד מנשוא יהיה שלילת רשיון הנהיגה.

כיצד יש לכנות את אותם תומכים נלעגים בעונשים שיטיל שופט תורן או שופטת עמוסה לעייפה על מי ששכלו את ילדם בגלל רשלנותם? האם הצער היגון וההלקאה העצמית אין בהם די? היתה כאן עבירה ,טוענים המצדדים ,ועל כך יש להיענש. נכון. על רשלנות בנהיגה הגורמת לתאונה יש להעניש שהרי המתרשל יודע את אימת העונש הצפוי ועל כן מיטיב עם נהיגתו. הוא לא ידהר מעבר למהירות האסורה שאם כן ייענש.כלומר העונש הוא תגמול הוגן עבור ביצוע עבירה כאשר בידי העבריין נתונה הברירה לכבד את חוקי התנועה או לצפות לעונש או חלילה לתאונה.
אבל כאשר תינוק אהוב ננטש במכונית ונמצא מת האם אין בכך כדי להעניש ולייסר את החוטא בעונש הנורא מכל? האם עונש שיטיל שופט יהיה בו כדי להרתיע הורים מהמתת ילדם שהרי אהבתם הגדולה ודאגתם לפרי בטנם היא זו המגינה על ילדיהם מכל פגע?

הרי הענישה נועדה למנוע חלילה מעשה עברייני המתבצע במודע. הענישה באה להרתיע. במקרה נורא זה את מי מבקשים מצדדי העונש להעניש? את נוטשי אהובם הרך והמיבב במכונית? האם אין מדובר באסון נורא ששום עונש בעולם כולל מיתה לא היה מרתיע יותר מאשר עצם אובדן הילד האהוב והננטש במכונית סגורה שהחמצן בה אוזל?

נדמה לעתים כי קול המון כקול שדי. שיש תבונה המצוייה בהמונים שחורצים את דינם בעניין זה או אחר, והתבונה הקולקטיבית וההגיון מבצבצים מבין שפע הרצונות. כאן נדמה כי התוצאה מביכה ונטולת הגיון ואף מעידה לטעמנו, על רפיון שכל, וזאת בלשון המעטה.
ואולי, נתנחם בהשערה כי מדובר במידגם מצומצם עד כדי מבוכה שלא מלמד כלל על מה שחושב האזרח המצוי כאשר הוא שומע על הרשלנות הטראגית שהסתיימה בעונש הכבד ביותר שהמציא בורא עולם?

25 בפברואר 2013

גדעון רייכר/ עינוי דין – מכת מדינה.

Filed under: דוחו"ת וקנסות,עיריית תל אביב — תגיות: , , — גדעון רייכר @ 14:45

הצדק הישראלי הוא מאחר כרוני.הוא מתמהמה עד שנס ליחו ופג ערכו. רפי פלד מפכ'ל המשטרה לשעבר המתין עם שותפיו להכרעת בית המשפט 12 שנה . רפי וחבריו הואשמו בעבירות חמורות הנוגעות לניהול התאגיד בראשו עמדו. בעקבות העונש שייגזר עליו יבוא כנראה ערעור שיימשך אף הוא כמנהג מערכת הצדק בארצנו שנים אחדות.
פלד הוא לא היחיד.אהוד אולמרט ראש ממשלה לשעבר עדיין מתייסר בבית המשפט בפרשת הולילנד. מאז לידתה של האשמה חלפו שנים לא מעט.משפטם של ראשי ערים אחדים טרם החל.האשמות בנות דור. שר החוץ של מדינת ישראל אביגדור ליברמן נערך עתה למשפטו בגין עבירות בנות חמש עשרה שנה .המשפט יתנהל כמנהג מערכת הצדק בארצנו בזחילה נוסח צב. שלבי הערעור יעשו אף הם את שלהם. נאשם אופייני בארץ ממתין כעשר שנים עד למיצוי גזר דינו. השנים הללו החולפות גוזלות את כספו מנפצות את תעסוקתו ובסופו של יום לעתים הוא שומע את המילה: זכאי .מאוחר מדי. ביתו התנפץ לרסיסים משפחתו לעתים התפזרה לכל עבר, פרנסתו נמוגה .ההמתנה הזו להכרעת הדין היא רעה חולה .היא מנתקת את הקשר הרצוי בין החטא ועונשו. חטא שהתיישן פגה תוחלת ההרתעה שלו.בארץ הזו מתרחשות תופעות מוזרות ומשונות בכל הקשור לתוחלת החיים של עבירות. על רצח אונס גניבה יש תקופת התישנות.על עבירות חנייה אין.מי שחנה על מידרכה או לא שילם דמי חנייה בסך מאה שקלים לפני עשור ומעלה יגלה כי בכל אותה עת צוברת העבירה הפעוטה לכאורה רביות והצמדות והופכת לאלפים.תל אביבית שחנתה על מידרכה לפני 12 שנה גילתה באחרונה כי הוצא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ ולאחר ששילמה 3500 שקלים נאמר לה כי בכך טרם סילקה את חובה. המחוקק צריך לשים קץ למחלה המגונה הזו של עינויי דין.של פיגור בניהול הליכים משפטיים. כדבר המשורר: אם הצדק יתמהמה יאבד כסאו לעד.מערכת המשפט המקרטעת הזוחלת צריכה להתרענן.יש לגייס כוחות ולהנהיג רפורמות כך שתביעה תתנהל במהירות סבירה. יש למנוע מהמשטרה לנהל חקירות המשתרעות על פני שנים.עיריות ורשויות הדולקות אחרי האזרחים בגין חובות שמלאו להם שנות דור חייבות לגנוז אותם. חוסר יעילות היא מחלה מגונה שקרבנותיה אינם הבלתי יעילים והנרפים אלא האזרחים אפילו אם הם נאשמים או רחמנא ליצלן עברייני חנייה סידרתיים.

10 בינואר 2013

רייכר מתרגז/ חברות סלולר עתירות לקוחות בזות לקטנות

Filed under: אורנג',חברות סלולר,סלקום — תגיות: , , , — גדעון רייכר @ 10:44

דן לופו מהנדס בניין רב תעסוקה רכש מכשיר סלולרי מחברת "סלקום" רבת התנופה. בתום ימים אחדים מאז הרכישה גילה לדאבון לבו כי המכשיר במשרדו נטול יכולת קליטה.בירורים רבי מעש לא העלו תוצאה ראוייה ועל כן פקד רגלי את משרדי החברה במפרץ חיפה ורכש בעצת יודעי דבר בחברה מכשיר נוסף שאמור היה לשפר את יכולת הקליטה וזאת לאחר שיותקן בדירתו מודם אותו רכש בחדווה. בשקיקה רבה התקשר למשרדי החברה וביקש כי טכנאי יבוא לביתו ויתקין את המכשיר שנועד לשיפור הקליטה. חלף יום ,חלפו יומיים ,ואף שבועיים וישועה – אין. תשובתה הקבועה של נציגת החברה היתה :תוך 2 ימי עבודה תקבל תשובה ראוייה. לשווא ביקש לשוחח עם הממונים בחברה על מנת לברר מפיהם מדוע נגזר עליו להיות שרוי בעולם של דממה אך דרכו לצמרת נחסמה.הוא תמה : הרי אם החברה משתוקקת להשאירו לקוח נאמן שאינו עובר כחץ מקשת לחברה אחרת, חדשה, עליה לטפל בו במסירות ואהבה. כאשר גילה כי תקוותו נמוגה פנה אלינו בתלונה והתערבותנו הועילה.טלפון מהנהלת החברה אשר לווה בהתנצלות ומילות ברכה הביא לשיגור טכנאי רב יוזמה אשר הרכיב בביתו את המכשיר במהירות רבה ומאז מר לופו מרבה בהתקשרות עניפה.
ואנחנו מבקשים שוב לדעת:האם בימים אלה של תחרות עזה וחריפה לא ראוי לשמר לקוחות באהבה ובלטיפה חמה?
עוד אנחנו נחים על זרי הדפנה ודורית פרן פונה אלינו בתחינה לנוכח מגעיה נטולי התקווה עם חברת "אוראנג" ששמה יצא לתהילה מדן ועד אילת הרחוקה. היא רכשה מכשיר אייפון שתמורתו חתמה על התחייבות לתשלום קבוע שלפתע פרח ועלה . התברר לה לחרדתה כי בטעות צירפו לחשבונה חיוב על התחברות לאינטרנט שעבורו כבר שילמה. כאשר טלפנה למשרדי החברה התנצלו באזניה על הטעות והבטיחו לתקנו בחודש הבא ולהחזיר לה את התשלום שנגבה בשגגה. החוב לא רק שסולק אלא שתפח וגאה חלפו החדשים, נקפה גם שנה, וכל תחינותיה לא הביאו את התרופה הראוייה. ברוב כעסה ביטלה את הוראת הקבע ואז קיבלה הודעה מרגיזה שעליה לשלם 500 שקלים המהווים לטענת החברה את יתרת חובה. אם לא תשלם את חובה במהרה ינקטו כלפיה באמצעים משפטיים שעוררו בגופה חלחלה. היא טענה כי דווקא החברה חייבת לה והובטח לה כי ישובו אליה עם תשובה ראוייה .
המגע הבא עם "אוראנג" העלה תוצאה מרגיזה: יתרת חובה תפחה ועלתה .היא צירפה בתגובה פירוט עדכני של החשבונות במהלך שנה שגילה כי מדי חודש בחדשו גבו ממנה סכום מיותר שלא הוחזר לכיסה.כאשר הקרב נמשך ללא הפוגה פנתה אלינו וביקשה סיוע ועזרה ביבבה חנוקה. שיגרנו את תלונתה להנהלת "פרטנר" וזו הגיבה במהרה וקבעה:"אכן הלקוחה צדקה ועל כן הבענו בפניה התנצלות עמוקה וענינה הוסדר לשביעות רצונה". נחנו על זרי הדפנה של נצחוננו אולם שוב אנחנו זועקים לשווא את השאלה המציקה: מדוע לא מונהגות בחברה הותיקה נוהלים המחייבים כל עובד חברה המטפל בתלונה להיצמד אליה עד לפתרונה ולא לשגר אותה באיבחת חרב לפקיד או פקידה המתחילים מבראשית את הטיפול בתלונה הכל כך פשוטה. הרי ים של אנרגיה דמעות וכעסים מתנפצים אלי חומת האכזבות של לקוחות נפגעים.

14 באוקטובר 2012

רייכר מתרגז / זיכוי שהתמהמה בגין קנייה מהירה

Filed under: ניו פארם,רשתות פארם — תגיות: , — גדעון רייכר @ 14:36

קרן מגן רכשה ביד קלה סידרת מוצרים ברשת "ניו-פארם" הפרושה ברחבי המדינה.
למחרת הקנייה התחרטה ובהתאם למדיניות החברה שבה לחנות בלווית המוצרים וגם הצטיידה בחשבונית מס כשרה וכרטיס אשראי שגוהץ יום קודם באותה חנות ביד מיומנת ומהירה. מכאן ואילך בהתאם למדיניות מוצהרת ושיגרה אמור להתבצע ההליך הבא : החברה מזכה את הקונה ומקבלה לידה את המוצרים ואף מודה ומבקשת ממנה לחזור ולשוטט בסניפי החברה. לא כך היה.
הקופאית ניסתה לשווא לגהץ את הכרטיס ולזכות את הלקוחה .המערכת מיאנה לקלוט את גודל הבשורה.בתום חצי שעה של המתנה הגיעה אחראית המשמרת נזפה בקופאית על ההטרדה ועל חוסר מיומנותה וניסתה כדרך של שיגרה לגהץ את הכרטיס ולפלוט זיכוי כהלכה.לפתע נעלמה האחראית כלא היתה והלקוחה הנדהמת המתינה עוד כמחצית השעה וביקשה לדבר על לבו של מנהל הסניף שישחרר אותה לביתה. בדיקה מהירה העלתה כי אחראית המשמרת שיגרה פקס לחברת "ויזה" לנוכח העובדה כי המערכת הממוחשבת שלה לא הצליחה להידבר עם חברת האשראי הנודעה. בתום עוד דקות ארוכות של המתנה הוחזר כרטיס האשראי לקרן בצירוף הבטחה :בימים הקרובים תגלי בחשבונך את הזיכוי לו המתנת עת כה רבה.
חלפו שבועיים של המתנה והכרטיס טרם זוכה.קרן שבה לסניף ברמת גן ותבעה מאחראית המחלקה לקוסמטיקה בה בוצעה הקנייה כי הזיכוי יתבצע בהרף עין של שנייה.היא נענתה בשלילה.מנהל הסניף נכנס לעובי הקורה ואף הוא העלה חרס בידו והלקוחה נצטוותה להמתין עד לביצוע המשימה. היא שבה לביתה וזכתה לשיחת טלפון בה נתבקשה למסור שוב את מספר כרטיס האשראי שטרם זוכה.למחרת התקשר אליה מנהל הסניף והתנצל על התסבוכת הבלתי צפוייה.על מנת להרגיעה איחל לה שאלה יהיו הצרות הגדולות ביותר שיתרחשו במשפחתה.הוא הבטיח לפתור את התעלומה ולהסדיר את הזיכוי שטרם בוצע.
אף הוא נכשל במשימה.קרן שבה וביקשה חנינה ,המנהל הבטיח כי יחזור כהרף עין ויפתור את הבעייה המחריפה.מאומה לא אירע. חלף חודש והזיכוי טרם בוצע .קרן פנתה אלינו וביקשה עזרה . תגובת החברה לפנייתנו הבהולה היתה כי הזיכוי בסופו של תהליך בוצע וזאת בעקבות פנייה נוספת של רשת "ניו – פארם" הנודעה.אנחנו מברכים על הצלחת המשימה אבל מבקשים לדעת מדוע בעידן לויינים מרחפים ומיליארדי זיכויים בכרטיסי אשראי בכל השפות הצורות והגוונים טרם השכילה "ניו – פארם" לטפח את הקשר האלקטרוני המיידי עם חברות כרטיסי האשראי על מנת שהפעילות השוטפת והשגרתית תתנהל כהלכה .

29 באוגוסט 2012

רייכר מתרגז/רוכב האופניים שזעק לעזרה וזכה לקבל אזנייה ראוייה

Filed under: זמן אויר — תגיות: , , — גדעון רייכר @ 23:28

חנן המלט מפתח תקווה נוהג לרכב על אופניו ולשאוף מלוא ריאותיו רוח רעננה.
באחרונה התקשרה אליו אמו והוא ניהל אתה שיחה ערה בעודו רוכב להנאתו ומשייט בסבך התנועה. האם ניתקה את השיחה מתוך דאגה לבנה ולמחרת מיהרה לחנות ראוייה ושם הסבירה למוכר שעה ארוכה כי בנה זקוק לאזנייה על מנת שלא יסכן חלילה את חייו בעודו דוהר על אופניו בדרך עמוסה. בחנות "זמן אוויר" במיתחם "ביג" בבאר שבע מצאה האם את התשובה הראוייה על מנת למנוע מעתה סכנה לבנה. המוכר שמע את סיפורה ויעץ לה לקנות אזנייה יקרה שמחירה 410 שקלים לאחר הנחה.
המכשיר ניתן ביד רוטטת ואוהבת לבנה שסקר את המכשיר בעין בוחנת ופלא אנחה כבדה. אמא יקרה אמר,מדובר במכשיר "בלוטוס" נייד לרכב ואינו מתאים כלל לאופניים עליהם הוא רוכב בדרכו לעבודה. הבן המסור שרצה למנוע מאמו טרטור וטלטלה התקשר לרשת "זמן אויר" והופנה על ידה לסניף הקרוב לביתו ברחוב ההגנה בפתח תקווה. הוא הגיע לשם ברכיבה אולם נתקל בחומה בצורה. בחנות סירבו להחליף את המכשיר בטענה שהחנות בה נקנה בבאר שבע איננה שייכת לרשת הנודעה. המכשיר הוחזר לאם שטרחה ובאה שוב לחנות בבאר שבע והמנהלת התנצלה והחליפה את ה"בלוטוס" באזנייה אלחוטית , כהבטחתה ,שמחירה רק 250 שקלים ואת היתרה המירה בזיכוי המחייב אותה כמובן לקנייה חדשה.
האם הדאגנית מיהרה בחדווה לבנה ומסרה לו ביד רוטטת ובגאווה את האזנייה החדשה. חנן גילה מיד כי האם שוב הוטעתה: האזנייה כלל איננה אלחוטית כמובטח אלא מדובר באזניות סטראופוניות שאינן מתאימות כלל למשימה הפשוטה : שיחה תוך דיווש רב תנופה.
חנן ניגש בחופזה לסניף החברה בקרית מטלון אותו מצא בכתב האחריות כשייך לחברה. הוא הסביר למוכרת שאזנה היתה כרוייה כי הוא זקוק לאזנייה פשוטה שתאפשר לו להקשיב לשיחה וגם לשמוע את הרחשים בסביבה. המוכרת מיהרה להתקשר למנהלת הסניף בבאר שבע על מנת לבקש את רשותה להחלפת האזנייה שאיננה ראוייה ,וזו, בחוצפה יתירה פסקה שהמשפחה, כלומר האם ובנה כבר החליפו א ר ב ע ה מכשירים בחנותה ועל כן היא מסרבת להיענות לבקשה. חנן הסביר בשפה עממית וראוייה כי מדובר בכך שאמו הוטעתה בלשון המעטה פ ע מ י י ם ונמכרו לה מכשירים שאינם ראויים למשימה הפשוטה :האזנה תוך כדי נסיעה.דיבורו התנפץ אל אוזן שאינה קשובה והוא שב לביתו ברוח
נכאה .חנן סיפר לנו בפנייה מנוסחת כהלכה כי הצטער עד מאוד כאשר גילה כי אמו השליכה לשווא 410 שקלים ברשת יהירה שדחתה אותו בקש וגבבה.
שלפנו כמנהגנו את חרבנו מנדנה ושיגרנו את התלונה להנהלת החברה, ומנהל רשת "זמן אויר " מר רוני ברנשטיין הגיב בדרך מכובדת וראוייה. הוא התנצל על אי ההבנה ואף קבע ללא כל סייג ותירוצי סרק כי "נציגי המכירות בבאר שבע ובפתח תקווה פעלו שלא על פי נהלי החברה ולא על פי הסטנדרטים המקובלים לשירות לקוחות החברה".
עוד גילה המנכ'ל כי נציגיו שוחחו עם מר המלט שקיבל הנחייה לבוא לכל אחד מסניפי החברה ולזכות בשעה טובה באזנייה הראוייה והפרש התשלום יוחזר לו במזומן וללא כל התנייה.
המנהל שבה את לבנו בתגובה ראוייה ואף הבטיח כי נהלי השירות והטיפול בלקוחות חודדו שוב ברשת הגדולה. ואנחנו טופחים על שכמו ומייעצים לנציגי המכירה לגלות בעתיד רוח שירות יותר נדיבה.ואם תראו את חנן המלט רוכב על אופניו ומנהל עם אמו שיחה ערה מסרו לו את שלומנו ובקשתנו כי ינהג בזהירות רבה גם כאשר הוא מנהל שיחה רבת תעוזה.

Older Posts »

Powered by WordPress